איך ניתן לטפל בגמגום
דיבור לא שוטף אצל ילדים חולף לרוב מעצמו, אך אצל אחוז אחד מהם הבעיה הופכת לכרונית. הפתרון המקובל הוא הדרכת הורים תוך כדי מעקב , ולעתים נדרשת התערבות טיפולית ישירה של קלינאי תקשורת.
כ-20% מהילדים בגילאי שנתיים עד שש עוברים תקופה של חוסר שטף בדיבור ("חוסר שטף התפתחותי") , שיכולה להימשך אפילו יותר משישה חודשים מבלי להיחשב לבעיה. ברוב המקרים התקופה הזו חולפת מאליה, ללא כל התערבות, אבל אצל אחוז אחד מאותם הילדים הופך חוסר השטף לבעיה כרונית – גמגום.
אצל 60% מהמגמגמים נמצא קרוב משפחה נוסף שמגמגם .
-
במקרים בהם חוסר השטף מחמיר, תדירותו או מספר החזרות על הברה גובר או שמתחילות תופעות לוואי כמו הימנעות מדיבור, תסכול או פחד ממצבי דיבור מומלץ לפנות לתהליך אבחוני וטיפולי אצל קלינאית תקשורת.. גם במקרים בהם ההורים מודאגים מאוד ולא בטוחים איך להתמודד עם חוסר השטף מומלץ לפנות עם הילד לטיפול או הדרכה.
-
עצם ההתייחסות לילד מאפשרת שליטה בדיבור ומונעת תחושת חוסר אונים וכן עשויה לסייע, להפחית את הגמגום ולמנוע החרפה בעתיד.
-
במסגרת ההדרכה להורים ולגננת ילמדו כיצד לגרום לילד לרכך את דיבורו ולהשתמש בדיבור איטי וארוך ולתת לו חוויות שטף.
-
חשוב מאד שלא ליצור חרדות מהסיטואציה המילולית (כמו: דיבור בפני קהל או שאילת שאלות פתוחות וכו).
הטיפול בגמגום
רצוי לתת מודל לדיבור נכון:
הורים רבים נותנים לילד הוראות כמו: תחשוב לפני שאתה מדבר/תנשום לפני הדיבור וכו. הוראות מעין אלה עלולות לגרום לילד תחושה של " אחריות" על הגמגום, שהרי אם יעשה אחרת-לא יגמגם.
דבר זה עשוי לגרור לחץ פיסי-שרירי ורגשי לפני " מטלת הדיבור". לכן, עדיף לא לתת הנחיות, כי אם לתת דגם נכון, רפוי ,מאורך ואיטי. בד"כ הילד מחקה דגם זה ואז מתביית על דיבור רפוי ושוטף יותר.
גם בטיפול ניתן דגם כזה, בליווי המחשות של בובות ( לדוגמא: בובת צב) או בליווי מגע רך וסיפור תואם.
- רצוי להאט את קצב הדיבור שלנו. כתוצאה מכך, הילד יאט את קצב הדיבור שלו (באופן ממש בלתי מודע!), ודיבורו יהיה שוטף יותר.
- ניתן להשתמש בהורדה של עוצמת הקול, וניסיון לדבר בקול מעט יותר חלש ורך. שוב, הילד יחקה את סגנון הדיבור ה"רגוע" הזה, והדבר יתרום לשטף הדיבור שלו.
- מומלץ ליצור הפחתה של ה"עומס" השפתי והורדה של הדרישה השפתית המוטלת על הילד. כאשר הילד "נתקע", כדאי לדבר אתו במשפטים קצרים ופשוטים יחסית, לשאול שאלות פשוטות, ולא לדרוש ממנו לספר ולהרחיב.
-חשוב ליצור אוירה נעימה, סבלנית ולא לחוצה בזמן השיחה, לתת לילד זמן, להאזין לו בסבלנות. להתייחס לתוכן של דבריו (מה הוא אומר) ולא לצורה (איך הוא אומר). כדאי גם להשתדל להימנע ממצבים בהם יש נטייה לגמגום רב (מצבי התרגשות, לחץ, מתח). למשל:לא לשאול שאלות פתוחות או לפני קהל.
- עם ילדים צעירים ניתן להשוות את הדיבור לצב ( איטי, מרוח, רך..לגאטו), לעומת הסוס/ קוף: קופצני, חד, מהיר, לא אחיד ולא מתמשך אלא מקוטע.
ההדמיות של חיות, או של פעילויות מוטוריות שונות שנעשות בשני האופנים,מקנה לילד תחושת שליטה גם בדיבור הרך ועשויה לסייע מאד בהפחתת המתח והגמגום.
- עם מבוגרים ניתן לשלב הנגנה של הדיבור ( כמובם באופן סמוי), המאפשרת שטף. כמו"כ עובדים על שחרור הצלילים באופן מדורג בעת הגייתם כך שלא יצטבר מתח באברי ההיגוי.
קיימות שיטות רבות והנסיון הוא להתאים לכל מטופל את האסטרטגיה המתאימה לו ביותר.
קשיי שטף נוספים הם: דיבור חטוף/מרוח/מהיר ולא ברור.
גם בטיפול זה מתורגלים מאפייני הדיבור השונים על מנת לאפשר תהודה נכונה, חיתוך היגוי מדויק, קצב מתאים ומותאם למאזין ועוד.
יש לכם עוד שאלות לאסתר גנן? כנסו!
אסתי גנן קלינאית תקשורת לאה אמנו 8/10 מודיעין
טלפון 0528469288
