”אמנם זה אינו ספר מתח אבל אני קראתי אותו בנשימה עצורה”
הסופרת ציפי שמרת מוציאה לאור ספר חמישי בשם: ”באהבה כמו במלחמה” (בהוצאת שולחן כתיבה מבית מטר הוצאה לאור), הנשען על עובדות אמיתיות אבל רובו שזור בהתנהלות ובפרטים דימיוניים
"’באהבה כמו במלחמה’ אמנם אינו ספר מתח אבל אני קראתי אותו בנשימה עצורה. היה לי קשה להניח אותו מהיד. מצאתי את עצמי מרותקת ורוצה לדעת מה יעלה בגורלה של מישל. כאבתי ביחד איתה את חייה הקשים, שבהם היא כל הזמן מנסה למצוא ענן של תקווה ולהיאבק על גורלה במו ידיה. אני לא יכולה לגלות יותר מדי פרטים בלי לקלקל לקורא, אבל ממליצה בחום על ספר מעניין ששווה קריאה". כך כותבת אורית ענבר בבלוג שלה "החיים היפים עם אורית ענבר".
בספרה החדש "באהבה כמו במלחמה" (בהוצאת שולחן כתיבה מבית מטר הוצאה לאור) מתארת הסופרת, האומנית והציירת ציפי שמרת, בת 81 מפתח תקוה, ברגישות ובחמלה את סיפור אהבתם של מישל ודוד ואת השלכותיו על המשך החיים. היא אף מלווה את מישל בחייה הסבוכים והפתלתלים כמעין מצלמה נסתרת החבויה בעומק נשמתה.
ציפי שמרת: "הספר שלי נשען על כמה עובדות אמיתיות, אבל רובו שזור בפרטים דימיוניים ובהתנהלות דימיונית שמוסיפה דרמה לסיפור עצמו. הספר מסופר בחלקו על סיפורים אמיתיים מתוך חייה של אישה, שגרה עם משפחתה בכפר נידח בצכיה. בעקבות חייה הקשים עם אמה החורגת היא רוצה לצאת מהכפר אל העיר הגדולה. היא מחליטה לנסוע לאחיה, שחי כרב בבריסל. כשהיא מגיעה אליו היא מגלה שנפלה מהפח אל הפחת. הוא רואה בה עוזרת בלבד וסוגר אותה בבית. כשהמלחמה מתחילה הוא בורח לאנגליה והיא בורחת עם כל הקהל היהודי לצרפת. כשמתחילות ההתקפות של הנאצים מהאוויר, היא בורחת לשדות ומגיעה ליער ושם מגלה קבוצת לוחמי מחתרת פרטיזנים. הם מקבלים אותה לקבוצה והיא פוגשת בחור יהודי שמדבר אידיש. ההתקרבות ביניהם הופכה לרומן, ועם תום המלחמה כשהם בורחים מהיער הבחור אובד לה והיא מוצאת את עצמה בהריון, כשאינה יודעת עליו דבר. היא מוצאת גבר שמוכן לקחתה לביתו כעוזרת בית. גם כשהוא מגלה שהיא בהריון הוא מוכן להשאירה ואף מתקרב אליה. בינתיים נולדה הילדה והוא מוכן לשאת אותה ואפילו לאמץ את הילדה. המשפחה מתרחבת, נולד להם בן והחיים בכפר נעשים קשים עליו. הם עוברים לגור בפרברי פריז. הוא עובד כנהג מונית אך גם כאן קשה להם. הוא הופך אלים וגם המקום אינו מתאים לגדל ילדים וחייהם הופכים בלתי נסבלים".
ציפי שמרת, בת 81, נולדה בפתח תקוה והיא בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מטעם האוניברסיטה הפתוחה ובעלת היתר הדרכה לאמנות מטעם משרד החינוך. היא החלה לכתוב שירים וסיפורים בגיל צעיר. סיפוריה פורסמו בירחוני ספרות כמו" "עתון 77" ו"קשת" ובעיתונים מקומיים. באנלוגיות של ספרות, שהוציאה לאור עיריית פתח תקוה בעריכת יוסף חנני ושרגיל, פורסמו חמישה סיפורים שלה. היא פרסמה שני רומנים לבני הנעורים: "אהבה על הגבול" ו"דרור– מסע בגרות ארוך", ולאחריהם שני רומנים למבוגרים: "הפרידה" ו"שלוש אחיות מינוס". "באהבה כמו במלחמה" הוא ספרה החמישי. היא מודה כי כיום איננה עוסקת בכתיבת רומנים בשל גילה המבוגר, אלא עסוקה יותר בכתיבת זיכרונות ואנקדוטות מהחיים.
ציפי, ספרי בבקשה על ארבעת ספרייך הקודמים.
"הספר הראשון ’אהבה על הגבול’ יצא לאור בהוצאת עמיחי כשהייתי בת 26. אהבתי לטייל על שפת הים בתל אביב בשכונת מחלול, שכונת צריפים על מצוק על שפת הים. היכרתי שם בחורה פרסיה שישבה על סלע ובכתה. כשהתקרבתי אליה היא סיפרה לי שהוריה רוצים שהיא תתחתן עם בחור בן עדתם, מבוגר, אבל היא אוהבת בחור צעיר ויפה. כששאלתי אותה: ’מדוע לא תכירי להורייך את הבחור הזה?’, היא אמרה שהוא ערבי. העניין הסתבך ויום אחד היא סיפרה לי שהחליטה לברוח איתו לסוריה, וכך יום אחד היא נעלמה לי. באותם ימים פורסמו בעיתונות מקרים רבים של גברים ונשים שבחרו לברוח לסוריה, ומהכתבות שפורסמו אימצתי ידע רב וכתבתי את הרומן, שבו תיארתי את הרפתקאותיהם בכלא הסורי עד למזלה המקרי שבו היא שוחררה הביתה. ספרי השני ’דרור מסע בגרות ארוך’ בהוצאת תגא היה מיועד לבני הנעורים. גם הוא נכתב על סמך מקרה של נער, שהיכרתי ואביו עזב לארצות הברית. הנער החליט לנסוע אל אביו בניו-יורק, ובספר אני מתארת את קורותיו שם, את חברותו עם נער שחור עד שבגעגועיו לאימו הוא מחליט לחזור לארץ. בארץ הוא נפצע, רגליו נכרתות והוא צמוד לכיסא גלגלים. למרות זאת, הוא מצליח להתמודד עם קשייו והודות לתמריציה של חברתו הוא מצליח לסיים את לימודיו.
ספרי השלישי ’הפרידה’ בהוצאת גוונים נכתב לאחר תקופה, שבה התמודדתי עם זיכרונות קשים מילדותי. היה זה קתרזיס שהייתי חייבת לפרוק אותו. בספר אני מספרת בכנות מלאה על הקשיים שלי עם אמי. הספר כתוב כסיפורים המשחזרים פרקים בחיי ובחיי משפחתי שהם קשים לעיכול, במיוחד הפרק האחרון שנקרא: הפרידה ובו אני נפרדת מאמי עם מונולוג קשה.
הספר הרביעי ’שלוש אחיות מינוס’ בהוצאת גוונים מספר על שלוש אחיות שעלו לארץ לאחר מלחמת העולם. פה חיכו להם קשיי דיור, שפה ופרנסה. הן היו יפות מאוד אך שונות באופיין. זיכרונות השואה עולים כל פעם. סיפור חייהן מלא אינטריגות וחוסר פרגון. אני מתארת את חייהן כידידה מהצד, שרואה את כל הקשיים והשמחות. בעיקר הכרתי מקרוב את האחות האמצעית, שעברה בחייה תסכולים רבים לעומת אחותה שידעה לעבור את כל הקשיים ולהמשיך הלאה. הספר נבנה על דמויותיהן ואופיין, אך כמובן שכל המקרים הנסיבתיים הם פרי דימיוני".
לאתר האינטרנט של הסופרת, האמנית והציירת ציפי שמרת:
http://www.zippishomrat.co.il/about.php
