מארג של מרחב וזמן המאפשר קפיצות בין נקודות זמן ומקום
מיכלי אדלר, בוגרת בצלאל, אוצרת, מעצבת פנים, מורה ויועצת בשיטת הניאו-הומנולוגיה MetaFeelings, מציגה בתערוכה ”קפלים בזמן” בגלריית ״גלובל ארט״ בתל אביב את יצירותיה הייחודיות
היוצרת הרב-תחומית (עיצוב, ציור, צילום וכתיבה) מיכלי אדלר, אוצרת, מעצבת פנים, מורה ויועצת בשיטת הניאו-הומנולוגיה MetaFeelings, מציגה את תערוכת היחיד "קפלים בזמן" בגלריית ״גלובל ארט״ ברחוב מרכז בעלי מלאכה 13 בתל אביב, שמטרתה לגשר בין אנשים ללא הבדל בין דת גזע ומין, לקדם הבנה, לעודד דיאלוג ולהציע שפה ויזואלית המתעלה מעבר למחסומים.
שם התערוכה "קפלים בזמן" מייצג עבורה מארג של מרחב וזמן העובר מניפולציות המאפשרות קיצורי דרך או קפיצות בין נקודות זמן ומקום . ציוריה עוסקים באמנות נשימתית ומושפעים מהמערכת המורכבת שבין האדם לטבע ויוצרים תנועה ייחודית המהדהדת בין ממדי הזמן המשתנים מציור לציור.
האומנות של מיכלי אדלר מעמידה במבחן את מושג המציאות הגלויה. מסעה פנימה, המאתגר את גבולות התודעה תוך חיבור עמוק לרגש הטבעי והלא מודע, מייצג כל ישראלי/ת מאז השבת השחורה. ניפוץ המציאות היציבה והמוכרת שלח את כולנו לחיפוש פנימי אחר עולמות חדשים בטוחים, וביתר עוצמה במימד הנשי. התערוכה "קפלים בזמן" מציגה את המסע הנוכחי של אדלר, ביצירה מורכבת בטכניקות משולבות. עבודתה אינטואיטיבית ואסוציאטיבית ומשקפת קפיצות מונחות רגש בזרם התודעה, קיפולי זמן המנותקים מהזמן הלינארי. בתערוכה נשאב הצופה לאסקפיזם מהמציאות השבורה בסערת רגשות אישית וקולקטיבית בו בזמן, המתבטאת בשילוב של אסטטיקה נדירה, קינטיות, מערבולות וזרימה אישית.
אדלר: "אני חותרת אל הלא-מודע, כשהציור מתווך את מה שלא ניתן לבטא בכתיבה. ציוריי מושפעים מהמערכת המורכבת שבין האדם לטבע לבין התת-מודע. השילוב ביניהם יוצר עולמות חדשים נטולי זמן המזרימים לצופה בם תקווה וחשיפה לתדרים חדשים של אהבה".
תמונותיה של מיכלי אדלר, בוגרת בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים שהציגה בתערוכות קבוצתיות רבות ובתערוכות שבהן תרמה ציורים לעמותות, אינן רק חפץ דקורטיבי, אלא פיסת גן עדן קטנה ואנרגטית המהדהדת אור ואהבה, בדיוק מה שאנו זקוקים לו בימים אלו.
כבר בגיל שנתיים היא נחשפה לכוחו המרפא של הציור. "ניידותי הפיזית הוגבלה בצורה קיצונית, ולמרות קשיים פיזיים ורגשיים הצלחתי לרפא את גופי וללכת ללא סימן חיצוני, דבר שנחשב לנס. לצד היצירתי שבי הייתה חשיבות גדולה בתהליכי הריפוי. נעתי בזחילה אינדיאנית, הרצפה הפכה לזירת משחקים עיקרית והציור היה החבר הכי צמוד שלי. ציירתי בשכיבה ויצרתי עולמות דמיוניים שבהם אני האלכימאית, הקוסמת ויוצרת מציאות המביטה על העולם ממעוף הציפור. הציור הוטמן במגירות נפש עמוקות, וחשיבותו בחיי הבוגרים גברה על חשבון הרבה דברים אחרים. מעולם לא חשבתי שאתפרנס ממנו. עד היום מהווה הציור עבורי חמצן ודרכו ניזונה מתחברת לנשמה הגבוה שבי, הרואה את יופיו של האנוש, הטבע החי והצומח והסינכרון עם היקום האין-סופי שסביבנו. אני אוהבת לשלב בין טכניקות וחומרים שונים ונהנית להיות מופתעת כל פעם מחדש. כל ציור מציע הצצה לעולמות נסתרים".
פעמים רבות אמרו לה שהיא מחוללת קסמים ומשנה חיים לאחרים, "אבל בדרך כלל לא הרגשתי כך. כמה חודשים לפני פרוץ הקורונה, כשהסכמתי להציג בתערוכת היחיד הראשונה שלי, חשבתי שהצלחתי להתגבר על ים של פחדים ולפרוץ את תקרת הזכוכית שמנעה ממני צמיחה, חופש וחשיפה לעולם. התערוכה ’השתקפויות’ הייתה מוצלחת מכל הבחינות. הוצגה בה סדרת המאיה שהקרינה את הקודים הסודיים שלה ומילאה בתדרי אהבה את הגלריה עד לרמת פיוס ואיחוד בין אנשים, שניתקו קשר אחד עם השני במשך שנים. ציורים נקנו והייתי מאושרת. כיסיתי את כל הוצאות התערוכה, התחילו לזרום אליי הצעות מפתות והבנתי שאצטרך להיחשף עוד יותר לעולם שבחוץ ולקחת החלטות משנות גורל. לא ידעתי אז שכעצמאית אעבור טלטלה כרבים מסביבי בתקופת הקורונה, שתוך שבועות מספר יגלו לאמא שלי סרטן ולרגע לא דמיינתי שאאבד את אימי כמה חודשים אחר כך. בכולנו יש עוצמות שמתגלות לאחר התרסקות הכרוכה בכאב ושבר המובילות לצמיחה. דווקא ימים אלו צריכים לחזק בנו את הידיעה שמתוך שבר והתפרקות יש כוחות אדירים להיבנות", היא אומרת.
לקראת הגיוס לצבא היא התקבלה ללהקת המחול בת שבע 2, אך ויתרה על עולם הריקוד ובחרה בשירות צבאי מלא, כולל קורס קצינות שעברה. לבצלאל התקבלה ובחרה ללמוד אומנות ’פרקטית’ וסיימה כבוגרת המגמה לעיצוב אדריכלי וסביבתי. במהלך לימודיה הפצירו בה מוריה בבצלאל לא להפסיק לצייר, ותשובתה הייתה: "’כשאפסיק לנשום, אפסיק לצייר’. הציור נשאר כנישה אניטימית שלי שסירבתי לחשוף".
בשנת לימודיה השלישית התקבלה לעבוד במשרד אדריכלים, שם עבדה כעשר שנים בתפקיד בכיר. בתום תקופה זו בחרה לצאת לדרך מאתגרת והפכה לעצמאית העוסקת ומתפרנסת ממה שהיא אוהבת. "כל תחומי עיסוקי קשורים להפיכת החיים ליפים ומאפשרים יותר: מעצבת פנים – עם ידע רב מעולם האדריכלות (עליו ויתרתי בגלל הבירוקרטיה), ומורה ויועצת מעל 16 שנה בשיטות משולבות - MetaFeelings ניאו-הומנולוגיה, המתעדכנות כל הזמן דרכן אנו מתחברים למהות הפנימית העוצמתית שבנו, תוך קבלת כלים פרקטיים ומעשיים עד להטענות וניקוי אנרגטי. במטרה לחיות במציאות המיטבית שבחרנו ולהפוך למאסטר של עצמנו. בדרך חיי אני מנסה לשלב ולאזן בין כל התחומים אותם שאני אוהבת ובהם כמובן הציור".
אדלר: "ההתבוננות לתוך האומנות הנובעת מהתת-מודע יוצרת היזכרות בצופה שיש סביבו עולמות נוספים נסתרים ומלאי אנרגיה, התשקפויות לתוך ראי הנשמה הייחודית של כל אחד. באמצעות המסע והאומנות שלי אני רוצה לעורר השראה באחרים לאמץ את ייחודיותם. בתוך כל אחד מאיתנו טמון הכוח ליצור ולשנות את עצמו, את דרך הסתכלותו על העולם שסביבו ולראות את היופי והשפע שקיים על סוגיו. בציור אני נעה במרחב אינסופי ויוצרת עולמות חדשים, המחוברים לתדרי זמן קסומים ומלאי אהבה. מסרים עולים מהתת-מודע ומבקשים לקבל ביטוי ויזואלי. אפשר להתיחס לציורים כאל ספרייה אנרגתית המוטענת בתדרי אהבה וריפוי. העבודות חורגות מגבול המוכר והצפוי ומטרתן לפתוח ולאחד לבבות. ההתבוננות לתוכן יוצרת בצופה היזכרות, שיש עולמות נוספים נסתרים, נטולי זמן, המזרימים תדרים קסומים ואנרגיה מלאת אור, תקווה, ריפוי ואהבה".
בתהליך היצירה שלה על הקנבס או על הנייר נוצרת דינמיקה נשמתית המוזנת מהדימיון, עולם אנרגטי חדש. לעיתים הוא סיזיפי בפרטים ובביצוע ולעיתים משוחרר ופראי. "הטבע משפיע על התכנים שלי ובציור נוצרים טבע חדש ועולמות מקבילים", היא מגלה.
לדבריה, לנוע במסעה בעולם כאישה עצמאית היה פרויקט מורכב ומנוגד לנורמות המקובלות בארץ. ״’מאומנות לא מתפרנסים’ היה משפט שנאמר בבית שבו גדלתי. ’שלא תעיזי לוותר על הציור’ היה משפט נוסף שהדהד סביבי כשמסלול חיי ניווט אותי לבצלאל ובחרתי בעיצוב אדריכלות ’כאומנות ריאלית’ וסירבתי ללמוד אומנות. לא רציתי שאיש ייגע במגירות נפשי, בקפלי הזמן הסודיים שלי", היא מגלה.
היא מציירת בקצוות היום – מוקדם בבוקר או בלילות, "ובדרך חיי אני מנסה לשלב ולאזן בין כל התחומים שאותם אני אוהבת ובהם אהבתי הגדולה הציור, ומודה ליקום שנתן לי את הזכות הזאת. רצף של נסיבות במסע חיי גרם לי לחקור מקטנות את מושג הזמן והאושר. למדתי אצל מיטב המורים של העידן החדש, ואחת התובנות המשמעותיות ביותר שהשתרשה בי היא שאנו יוצרי המציאות של חיינו ולכן ביכולתנו לשנות אותה בכל רגע נתון. זאת תוך חיבור לניצוץ האלוהי שטמון בכל אחד ואחד מאיתנו".
את הידיעה והאמונה שאנחנו המרפאים של עצמנו המשיכה לפתח באמצעות לימוד ומחקר אינסופי של שיטות רבות הקשורות להעצמה פנימית שאותן היא מלמדת כבר 14 שנה. "זה הפך לדרך חיים אינסופית שכל הזמן מתפתחת ושואפת לחבר אותנו למאסטר הפנימי שבתוכנו. איך נחיה במציאות האידיאלית של חיינו ונשגשג", היא אומרת.
תהליך היצירה עבור אדלר הוא מסע אישי ואינטואיטיבי עמוק, המונחה על ידי התת-מודע בקבלת השראה וסינכרוניות מלמעלה, כמו קודים המשמשים מפתחות לגילוי עולמות אחרים. עבודותיה משמשות גשר בין הארצי לשמימי, בין המוחשי לבלתי מוחשי, מעוררות השראה ונחמה לצופה ויוצרות בו הדהוד מלא אור. אומנותה חורגת מגבולות המוכר ומטרתה היא לאחד לבבות ולהביא תחושת פליאה וחיבור לחיינו, כשבשבילה זו זכות גדולה והזדמנות לגעת בחייהם של אחרים באמצעות הביטוי היצירתי שלה.
