אז איך עושים את זה?
בחרתי לכם 4 טיפים שאני חושבת שמתאימים לכל בית
1. הפגנת אהבה-
כאשר אני שואלת הורים בהדרכות הורים: אתם אוהבים את הילד שלכם?
הם משיבים לי "ברור",
אני מוסיפה שאלה: והאם אתם אומרים להם את זה?
הם משיבים לי: ילדינו יודעים שאנו אוהבים אותם, זה מובן מאליו שהורה אוהב את הילד שלו.
לא נכון, זה לא מובן מאליו מזווית הראיה של הילד.
ילדים זקוקים לאינסוף אהבה מההורים שלהם, אל לנו להניח שהילדים יודעים שאנחנו אוהבים אותם.
מאוד חשוב שנפגין כלפי הילדים שלנו את אהבה שלנו במילים ברורות, במגע, בזמן, בתשומת לב ובהתייחסות מכבדת כלפיהם גם כאשר ההתנהגות שלהם בעייתית יותר.
מהרגע שהילד שלנו לומד לדבר המשפט הנפוץ ביותר הוא : "אמא, תראי אותי".
חשוב להם שנראה, שנגיב, שנתייחס.
ברגעים שבהם אנו כועסים / מתוסכלים / מאוכזבים מההתנהגות של הילדים שלנו, חשובה ההפרדה בין אני אוהבת אותך אך אני כועסת על המעשה שעשית.
2.אחראיות-
מגיל מאוד צעיר צריכה להיות לילד אחראיות בבית, משהו שהוא זה שעושה אותו והוא יודע שהוא האחראי על כך ואם לא יעשה אותו, אף אחד לא יעשה עבורו.
לדוגמא- תנו אחראיות לילד שכל ערב לפני השינה כל זוגות הנעליים של כל בני הבית הוא זה שמכניס אותם לארון הנעליים.
בהתחלה ניתן ביחד עם ההורה, עד שהילד יפנים ויבין את הלמידה של הדבר ולאחר מכן ניתן לו לבצע לבד.
לא נשב לא על הראש ולא ננזוף בו אם הדבר לא נעשה, מה שכן נעשה הוא : במידה והילד הלך לישון בלי לשים את הנעליים בארון הנעליים והוא יתעורר בבוקר ויראה שאף אחד לא עשה זאת במקומו הוא יבין ויפנים שזוהי האחריות שלו וירגיש את תחושת התסכול בעצמו מבלי צורך נוסף של נזיפה בו.
דוגמאות נוספות והן כמובן תלויות גיל: לעזור לאמא או אבא בסידור המוצרים מהסופר, להשקות את העציצים בבית, להוריד את הכלב לטיול וכו’ וכו’…
3.ילד רוצה לעשות לבד, תנו לו ואל תעצרו אותו-
את הטיפ הזה אני מציעה להורים ליישם החל מגיל מאוד צעיר וכמובן לשחרר ככל שהילד גדל (ולהשגיח מפני סכנות, חלילה).
בגיל הזחילה, ילד מתחיל לזחול ואנחנו כהורים מיד מאושרים, נעצרים, מרימים את הילד וקוראים קריאות "הידד" בכל הבית, בואו ננסה לנשום, לא לעצור בעד ולהרים אותו, יותר מכך?
עודדנו את הילד להגיע לכדור/ משחק בעצמו ואם הוא זוחל והוא עוד רגע שם, אל תקרבו את הצעצוע מהמקום המקורי שלו, תנו לו לנסות, גם כאשר הוא הופך לקצת מתוסכל מהעניין,
סמכו עלי שכאשר הילד יגיע לצעצוע ואתם מהצד תעודדו אותו, לא יהיה מאושר ממנו ומכם כהורים.
בגיל מתקדם יותר, יש ילדים המנסים לעלות במדרגות לבד וההורה ישר מפחד מכך ועוצר בעד הילד, מדוע? כי מבחינת ההורה מדרגות זה נחשב לדבר מסוכן,
אבל היי!! עצרו רגע, אם לא עכשיו אז מתי? הוא רוצה, הוא מנסה, יהיו מאחוריו לגיבוי, השגיחו שלא יפול ותנו לו לנסות כי הילד רוצה.
אל תתרצו לעצמכם: "אני יעשה את זה מהר יותר אם אני ארים אותו על הידיים", אל תתנו לזמן החיים והלחץ לנהל אתכם, שחררו קצת ותנו לו לנסות לבד…
הרי כשהאמא תהיה בהריון וכבר לא תוכל להרים על הידיים היא כן תצפה מהילד לעשות זאת בעצמו ואז הילד ירגיש מקופח ויגיד לעצמו "למה הרעת תנאים"? – אל תגיעו למקום הזה.
שחררו כהורים וחישבו היטב על מה אתם אומרים לא, תנו לילדים להתנסות ועודדו אותם מהצד, תחושת הסיפוק שלהם מההצלחה תהיה מאוד נעימה להם.
דוגמאות נוספות: ילד שרוצה להתלבש לבד, ילד שרוצה לאכול לבד ושיפסיקו להאכיל אותו וכל דוגמא נוספת שעולה בדעתכם, פשוט שחררו…
4.אפשרו לילד לבחור-
בחירה מפתחת לילד את היכולת המחשבתית שלו ובעיקר את התחושה שסומכים עליו.
אפשר לילד לבחור מבין שתי אופציות (לא להציף אותו ביותר אופציות מ2 זה יגרום לו לבילבול).
דוגמאות בחירה מתוך 2 אפשרויות:
אפשר לילד לבחור את הבגד שילבש באותו היום, אפשרו לילד לבחור לאיזה חוג הוא רוצה להירשם, אפשרו לילד 2 אופציות מה למרוח לו בכריך לבית הספר.
העניקו לילד שלכם את ההזדמנות לשליטה ובחירה, תנו מקום לרגשות שלהם כילדים, עודדו אותם וחזקו אותם על הבחירות שלהם.
לסיכום,
דרך מצוינת לטפח את הילדים שלנו היא להתנהג אליהם כפי שהיינו רוצים שיתנהגו אלינו:
בסבלנות, סובלנות, בכבוד, באהבה ובהעברת המסר שאנו בוטחים בו ומאמינים בו.
וזכרו שדוגמא אישית היא הדרך הטובה ביותר לחנך- "כל ילד הוא איש קטן" / תלמה בר-אב.
מאיה פולק- מדריכת הורים | יועצת שינה| יוצרת עוגות בבצק סוכר| בלוגרית| אישה| אמא
054-3371813
