טיול לברצלונה
אין כמו הפסקה מהשיגרה השוחקת של היום יום ותמיד מזדמנת סיבה טובה לפרגן לעצמך אחת כזאת. אצלי הייתה זאת יום ההולדת של בתי הצעירה - בת ה-18, יהל
היה לי חשוב לבחור בקפידה את סוג החופש שנעשה ביחד כדי לגרום לה להנות באמת מכל רגע ולכן ידעתי מייד שזאת חייבת להיות ספרד, שהיא בבחינת חלום שלה מגיל צעיר. הגיל שבו התחילה את ההתמכרות לכל מיני סדרות ספרדיות בטלויזייה, שגרמו לה להתאהב בעם הספרדי, במנטליות הספרדית ובעיקר בשפה הספרדית.
כבר בטיסה לברצלונה הבנתי שהמתורגמנית שלי כנראה לא תביא לי כל כך הרבה תועלת. הטיסה הייתה הזמן הראשון שהיה לי להעמיק ולקרוא קצת על ברצלונה ואני מודה בבושת פנים שרק כך הבנתי, שהשפה המדוברת שם היא קטלונית ולא ספרדית, שאולי הניגון לזר נשמע דומה, אך המילים שונות לחלוטין.
מהרגע שנחתנו, בכל יום שעבר, הבנו יותר ויותר עד כמה הזהות הנפרדת של ברצלונה מספרד חשובה לתושבים, שעירם היא בירת המחוז הקטלוני האוטונומי. בירה שיש לה מנהל עצמאי ,דגל משלה ועירייה משלה, היא מקימה משטרה משלה, שעתידה להחליף את משטרת ספרד ברוב חלקי המחוז הקטלוני.
בקיצור,דמיינו תייר שחלם תמיד להגיע לישראל ונוחת בפלסטין, מחפש עברית ומוצא ערבית, מחפש אהבה לישראל וליהודים ברחובות ומוצא שנאה והתנכרות. למעט ההבדלים הרבים הקיימים בהשוואה המוזרה הזאת, כמו זה שאין שם חייל אחד, אין גדרות הפרדה ,לא זורקים אבנים בשום מקום והמחוז הקטלוני הוא מרהיב ביופיו, כמו ברצלונה.
בקריאת ההיסטוריה של קטלוניה יותר לעומק חשבתי לעצמי שיותר נכון יהיה להשוות את הקטלונים דווקא ליהודים ואת ברצלונה לירושלים.
משהו שם היה לי דומה. ההיסטוריה של המקום מתחילה 2500 שנים לפנה"ס, ממשיכים דרך הרומאים שכבשו ב218 לפנה"ס, ב717 קטלוניה נכבשת ע"י המוסלמים ואז מתחיל ההבדל הגדול בין ירושלים לברצלונה...ב801 לספירה המוסלמים מגורשים וקרל הגדול מקים אזור חיץ בין העולם הנוצרי למוסלמי. הנצרות משתלטת וכך כל קטלוניה מתמלאת בסמלים נוצריים נוסח ’מגדל בבל’ של גאודיׁ(הכנסייה סאגראדה פמיליה שהחל לבנות ב-1883) שעד היום לא נשלמה מלאכתו ויש אומרים שלעולם לא תושלם
ב1479 כשפרננדו השני מתחתן עם איזבלה, המזכירה את איזבל המקראית לא רק בשמה, אלא גם ב’אהבתה’ לעם ישראל, מגורשים גם היהודים בהתקף של אדיקות דתית, קהילות יהודיות גדולות ובעלות עוצמה מסחרית ורוחנית. היהודים הועמדו בפני הברירה: להתנצר או לעזוב תוך ארבעה חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כאנוסים.
סיור בשוק של ברצלונה הוא משהו שלא תמצא בשום מקום בארץ הקודש או במדינות המוסלמיות שבאזור הים התיכון. ירכיים של חזיר מיובש יורדים מהתקרה כשהם תלויים להם להנאת הרוכלים והקונים, שרצים כמו סרטנים ועוד מינים לא מזוהים, קשורים ברגליהם, מוצגים לראווה על גבי רסיסי קרח ורק הפירות המוכרים והאהובים יכולים להזכיר לך במשהו את שוק מחנה יהודה, אולי גם הממתקים הדומים לחלווה והדבלים.
במהלך הביקור שלנו בברצלונה, הפסידה הקבוצה בכדורגל באליפות אירופה לספרדים. אני אישית, לא הבחנתי באבל כי לא הסתובבתי במקומות הנכונים, אך הבנתי שמי שהסתובב שם למד אבל והשפלה מה הם.
חזרנו לארץ שמחות. הביקור היה מוצלח, נהנינו מכל רגע.
בבית, ביום הגעתנו הטלויזיה הייתה פתוחה, אייל גולן עדיין בכותרות, בנט מאיים על הממשלה בפרישה, קרי כן מיואש, קרי לא מיואש, הפלסטינים אשמים או אנחנו. רק אז מחלחלת התובנה לעומק התודעה - אנחנו חור במזרח התיכון. סוג של נפוליאון עם רגשי נחיתות, שרוצה לכבוש את תודעת העולם מבלי לזכור שאחרי הכל הוא אדם אחד קטן.
אולי אם נחשיב את עצמנו פחות, אולי אם יהיו לנו מנהיגים צנועים יותר, ניקח את עצמנו בפרופורציות הנכונות.
לא רק אנחנו, גם השותפים שלנו לפראנויה ולמצעד האיוולת: הפלסטינים. כי איך אמר כבר החכם באדם?
