פרעה חדש // עינת מיזהר
- "נו, אז איזה פרעה היה טוב יותר לעם ישראל?! ", שאלתי אותה שאלה ריטורית, "הרי אם היה נשאר הבוס שאהבת, ההוא מלפני שנתיים, היית יכולה להשאר באותו מקום ובאותו תפקיד עוד 25 שנה בלי להרגיש...זה מה שבאמת היית רוצה שיקרה?!", גם זאת הייתה שאלה ריטורית.
לחברתי נורית ולי יש נוהג קבוע להיפגש כל יום ראשון לארוחת צהריים משותפת, שמשמרת את הידידות שלנו ומאפשרת לנו בילוי של זמן איכות זו בחברת זו.
הפעם, כשנפגשנו, הרגשתי מייד שהיא לא כתמול שלשום. משהו בהבעת פניה היה כבוי, החיבוק שחיבקה אותי היה רפוי. ידעתי מייד שמשהו קרה.
- "מה קרה?" שאלתי מודאגת.
- "נמאס לי מהבוס שלי. נמאס לי ממקום העבודה שלי. אין לי יותר כח לכלום", אמרה והתיישבה בכבדות, למרות משקלה הקל.
- "מי זה?" שאלתי. "הבוס החדש שסיפרת לי שהגיע לפני כמה חודשים? או החדש שהיה לפניו ופוטר לאחר שנה?"
- "את מבינה", ענתה לי נורית והביטה בי במבט מיואש, " זה בדיוק חלק מהעניין. כל חצי שנה אני מוצאת את עצמי עם בוס חדש עם שיגעונות חדשים, שצריך להתרגל אליהם. בוס שלא מכיר אותי או את העובדים האחרים. כל החברה מושפעת מהשינוי הזה. אנשים טובים ואיכותיים עייפים, נסוגים לאחור, אנשים רדודים מתעוררים ושועטים קדימה אל הטרף במאמץ לקדם את עצמם מול הקורבן החדש, שלא מכיר אותם לעומק וקונה רק את מה שהם משווקים לו. האווירה נעשית תחרותית, חברים טובים מתחילים לפזול לצדדים, כבר מזמן לא מרגישים בבית כפי שהרגשנו שנים קודם".
המלצרית שהתקרבה הפסיקה את שטף הדיבור שלה. חיכיתי שתתרחק ושאלתי:
- " ואת בין אלה שעייפים ונסוגים לאחור?!"
-"כן", ענתה לי נורית. "אין לי כוח לעוד ’פרעה שלא ידע את יוסף’."
המשפט האחרון של נורית עם הדימוי של פרעה גרם לי להמריא מייד אלפי שנים אחורה אל מצרים לביקור מהיר אצל פרעה, שידע את יוסף ואצל פרעה שלא ידע אותו.
במוחי שיחזרתי את הסיפורים. "איזה פרעה באמת היטיב עם עם ישראל באופן משמעותי יותר? ", שאלתי את עצמי ואת נורית.
-"מה? את לא רצינית איתי עכשיו", ענתה לי נורית, "את לא מתכוונת לעשות לי עכשיו שיעור תנ"ך כשאני יושבת כאן ושופכת לפניך את הלב ולא יודעת לאן אני הולכת לעבוד מחר ואיך אני משלמת את המשכנתא מהחודש הבא..."
חייכתי אל נורית. היא כבר מכירה אותי וסומכת עלי. אני בהחלט יכולה לאלץ אותה לעשות רגע הפסקה בקיטורים על הבוס ולעבור לשוחח על פרעה.
- "אני רצינית נורית. תעני לי. איזה פרעה היה טוב יותר לעם ישראל לטווח הרחוק? זה שידע את יוסף או שזה לא ידע את יוסף?"
- "נו...תעני את!", אמרה נורית, חסרת סבלנות," את יודעת שאינני בקיאה. מה את רוצה להגיד לי?", שאלה.
- "אם תחשבי על זה טוב תוכלי לראות שכל זמן שפרעה שידע את יוסף שלט במצרים, עם ישראל היה באזור הנוחות שלו. האזור הזה מקבע אותך אל המציאות הקיימת. את נכנסת לשגרה של עשייה יומיומית.
במידה מסוימת הוא מדכא את היצירתיות שלך.
בני ישראל רעו את הכבשים שלהם בארץ גושן, ילדו ילדים והתרבו וכך חלפו להם עשרות השנים שהרחיקו אותם סופית מעצמאותם המדינית, האמונית, הקיומית.
הם התרחקו מהאש הפנימית שלהם והפכו להיות השתקפות של שכניהם המצרים מיום ליום, יותר ויותר. כך היה עד שהגיע פרעה שלא ידע את יוסף."
נורית היא לא מורה לתנ"ך, אך היא אינטליגנטית מאד. היא הבינה מהר מאד לאן אני חותרת והחליטה להשלים את הסיפור בעצמה.
- "עד שהגיע פרעה שלא ידע את יוסף והוציא אותם מאזור הנוחות שלהם. הוא החל לאמלל אותם, יותר ויותר, עד שהגיעו לרמה שלא היו מוכנים יותר לשלם את המחיר והחליטו לפעול. הם גייסו את האומץ הנדרש לפעולה, היו מוכנים לשלם את המחיר הנדרש לשינוי וקמו והלכו לתמיד ממצרים אל הארץ המובטחת."
שתינו חייכנו זו לזו.
- "נו, אז איזה פרעה היה טוב יותר לעם ישראל?! ", שאלתי אותה שאלה ריטורית, "הרי אם היה נשאר הבוס שאהבת, ההוא מלפני שנתיים, היית יכולה להשאר באותו מקום ובאותו תפקיד עוד 25 שנה בלי להרגיש...זה מה שבאמת היית רוצה שיקרה?!", גם זאת הייתה שאלה ריטורית.
באותו ערב התקשרה נורית לספר לי שכבר ניסחה מחדש את מסמך ’קורות החיים’ שלה וכבר עלו לה כמה רעיונות חדשים בראש להמשך.
כששמעתי את קולה הוא הזכיר לי את הקול הבוקע מהמנוע של האוטו שלי, כשאני מכניסה את ידית ההילוכים למהלך ראשון.