על חשיבותה של הסליחה ביחסי הורים וילדים / טל וינקלר
חינוך לסליחה טומן בחובו השפעות חיוביות ביחסי הורים וילדים ויתרה מכך, ערך מוסף להתנהלות העתידית של ילדינו עם הסובבים אותם. כפי שאומר המשפט: "סליחה אינה משנה את העבר, אך היא מרחיבה את העתיד" (PAUL BOESE)
אנחנו בתקופה שבין ראש השנה לסוכות, בעיצומם של ימי תשובה, סליחה ומחילה. כאן המקום לציין כי לסליחה הנאמרת מפיו של מבוגר לצעיר, לא כל שכן במערכת יחסים בהם יש מרות כלשהי, כמו בין מורה לתלמידו, הורה לילדו, יש חשיבות אדירה.
מבחינה חינוכית, כשהורה מתנצל, זו הזדמנות עבור הילד ללמוד שסליחה אינה בושה או פחיתות כבוד. אני מנחשת שאלו המתקשים לאמץ את הרעיון, סוברים שלבקש סליחה מילדם מעידה על חולשה ונחיתות. תפיסה היוצרת חיץ בין "הגדולים" ו"הקטנים". ברקע ניצב גם החשש מפני פגיעה בסמכותם כלפי ילדיהם.
מקובל בחברה שלנו לצפות, ובצדק, שהצעירים יכבדו את המבוגרים מהם. יחד עם זאת, בתוך מוסכמות אלו, נשכח לעתים מקומם של היחסים של המבוגרים לאלה הצעירים מהם. על פי הגישה האדלריאנית, שלאורה אני מנחה, חשוב לי לציין כי שוויון הוא עיקרון רב עוצמה במערכות יחסים.
מאחר וביחסי הורים וילדים עסקינן, הכוונה אינה בבחינת שוויון בתפקידים כי אם בבחינת שוויון ערך. משמעות הדבר היא שעל ההורים האחריות להיות בתפקיד המנהיגים של הבית ועל הילדים להיות בתפקיד המונהגים. כל זאת, מבלי שתגרע משני הצדדים, זכות שווה לכבוד, הקשבה, ביטוי והכלה.
כשהורה, לדוגמה, מתפרץ על ילד שבלי כוונה שפך משהו ומגיב בכעס גדול שאינו מותאם, יש מקום לבקש סליחה. הוא יכול לומר: "לא עשית את זה בכוונה, אני כעסתי בצורה מוגזמת ואני מבקש סליחה". כך הילד יכול לראות מודל חיובי של טעות ותיקון.
בקשת סליחה מהילד והסבר על מה, מייצגת דיאלוג אינטימי ומעבירה מסר לילד - אני מוצא לנכון לשתף אותך בהרגשה שלי ובחרטה שלי כי אני מכבד אותך. הילד יוצא מכך מועצם וגם ההורה מרוויח.
עבורו זו הזדמנות פז להרפות מתפקיד המחנך הכול יכול ויודע, לבטא פן אנושי ולקרב את ילדו לעולמו הרגשי. בכך הוא גם מהווה דוגמא אישית לילד שבחיים עושים גם טעויות וזה בסדר. סליחה היא לכאורה מילה מאד פשוטה, אך לא בהכרח פשוט לבקש אותה. אנחנו לא נולדים עם "הסליחה", אלא לומדים אותה במהלך חיינו. למידה שבד"כ אחראים עליה ההורים.
הכוונה כאן היא לא לכול הפעמים בהן אנו אומרים סליחה כלאחר יד, כשאנו דורכים לא בכוונה על מישהו, או, להבדיל, "נדחפים" בתור. החוכמה היא ללמוד לבקש סליחה כשאנו פוגעים במישהו באופן אישי ושזו תהייה סליחה משמעותית ולא אמירה מן הפה לחוץ.
הורים רבים מדי מלמדים את ילדיהם להשתמש במילה סליחה מבלי שיבינו את משמעותה. לעתים הם אף לומדים שכשמבקשים סליחה, הכול נסלח ונשכח. הם מקבלים את המסר ש"סליחה" זו מן מילת קסם שכזו.
חשוב שאנו ההורים נתווך מילה זו לילדינו באופן כזה שילמדו שהיא כרוכה במחויבות רבה. מילה המחייבת לעצור ולחשוב על מה מבקשים סליחה. להבין מה הייתה הטעות ומהן ההשלכות. והחשוב מכול - איך לתקן בפעם הבאה.
איך עושים את זה?
- ראשית כול, מהווים דוגמה אישית. בכל פעם שאתם ההורים עושים טעות כלפי ילדיכם, בקשו סליחה ברורה, הסבירו על מה אתם מתנצלים וציינו את כוונותיכם לעתיד. לאט ובטוח, ילדכם יפנים את התהליך. כשהוא יבקש מכם סליחה על דבר מה שעשה, שאלו - "על מה אתה מבקש סליחה? מה למדת מזה?". חשוב שהדברים יאמרו ברוגע, אחרת "הלך החינוך". ולא לשכוח את העידוד - "אני מעריכה את זה שביקשת ממני סליחה, למרות שזה היה לך לא קל..."
- כדי שהילד יפנים ש"סליחה" אינה מילת קסם, רצוי שייווכח שלא תמיד אתם סולחים בו ברגע שהוא מבקש את סליחתכם. אחרי שבררתם איתו על מה הוא מבקש סליחה, ניתן לומר: "אני מעריכה את זה שאתה מבין שההתנהגות שלך הייתה פוגענית ושאתה מבקש סליחה. אני צריכה עוד זמן להירגע ולהחליט מתי אני מוכנה לסלוח". לא נורא אם הילד יאלץ "לחזר" אחריכם קצת. עליו להבין שיש השלכות להתנהגות שלו ושבקשת סליחה לבדה, לא תמיד מספיקה.
יחד עם זאת, תגיבו כך כשזה באמת מתבקש.
- שאילת הילד על מה הוא מבקש סליחה ומה למד מכך, הוא תהליך חשוב בתיווך חשיבותה של הסליחה. מכאן הילד גם עשוי ללמוד לחשוב יותר לפני מעשה.
לסיכום, יש לראות בחינוך לסליחה, כמוהו חינוך לכבוד. כבוד בין שווים ועידוד של התנהגויות רצויות.
חינוך לסליחה טומן בחובו השפעות חיוביות ביחסי הורים וילדים ויתרה מכך, ערך מוסף להתנהלות העתידית של ילדינו עם הסובבים אותם. כפי שאומר המשפט: "סליחה אינה משנה את העבר, אך היא מרחיבה את העתיד" (PAUL BOESE)
שיהיה לכולנו בהצלחה
שנה טובה וגמר חתימה טובה וחג סוכות שמח