”אני משתדל שבכל ספר תהיה אמירה חשובה”
הסופר סבא מוטי שריד מרחובות הוציא לאור עד כה 12 ספרים תחת המותג ”הלוחש לנכדים”, כולל סדרה ייחודית של ספרים לילדים על פתגמים ידועים
איכות הסביבה, שימור ועתיד כדור הארץ והיצורים החיים בו, מלבד בני האדם, מאוד מעסיקים מזה שנים את סופר הילדים מוטי שריד מרחובות. כך למשל, ספרו "הקרפדה אמרה תודה" (בהוצאת "אוריון") מספר על כ-30 יצורים קטנים בסביבתנו הקרובה: נמלים, חיפושיות, חגבים, קרפדות ועוד, במטרה ללמד את הילדים להתייחס אל כולם בכבוד ובחמלה. "כעת נמצא בהכנה ספר על בעלי חיים גדולים יותר וקשיי ההישרדות שלהם בטבע. זהו מעין ספר הקדמה לסרטי הטבע של ’נשיונל גיאוגרפיק’ ואני מנסה לעניין גורמים בעלי עניין להשתתף בהפקתו", הוא אומר.
ספר אחר שלו הוא "שוני עורב חריג" (בהוצאת "אוריון"), שיצא לאור לפני כשנתיים ואף תורגם לאנגלית ועומד למכירה ב"אמזון". בספר זה מסופר על עורב שנולד עם כנף לבנה ושמוטה מעט, אך בניגוד ל"ברווזון המכוער" שאינו עושה דבר כדי לשפר את מצבו, העורב עם הכנף הלבנה מבין שנולד שונה וחריג והוא בוחן איך מתייחסים אליו וכיצד הוא מתייחס לעצמו וכך מצליח למנף את עצמו.
שריד: "לספר זה יש מסר חינוכי עוצמתי. הוא נולד בעקבות השיח הציבורי סביב ה’שיימינג’ ברשתות החברתיות ובמסגרות הלימוד. בעזרת הספר לומדים הילדים, למשל, שגם מי שלכאורה אינם שותפים להצקות ולנידוי אך עומדים בצד ואינם מוחים – גם הם שותפים למעשה. נושא חשוב אחר שאני מתכנן לטפל בו בהקדם הוא הנגישות, או יותר נכון חוסר הנגישות של נכים, ובמיוחד ילדים נכים במקומות ציבוריים וכיצד קבוצת הילדים כולה יכולה לגרום לשינוי המצב".
מוטי שריד, אב לשישה ילדים וסב לעשרה נכדים, מגלה כיצד חלומו הישן כבן הדור השני – שגדל ללא סבים וסבתות דודים ובני דודים – קרם עור וגידים כאשר הפך לסבא בעצמו והוציא לאור, תחת המותג "סבא מוטי שריד הלוחש לנכדים", למעלה מ-12 ספרים לילדים (וגם לפעוטות). רוב ספריו לילדים יצאו לאור בהוצאת "אוריון", כולל סדרת ספרים העוסקים בניבים, ביטויים, אמרות ופתגמים ומנגישים אותם לילדים, תוך מתן פרשנות מעניינת ויוצאת דופן. עד כה יצאו בסדרה זו שלושה ספרים: "מגיעים לעמק השווה", "הקש וגב הגמל" ו"אין בוכים על חלב שנשפך" (14 ביטויים בשלושתם).
סבא מוטי מגלה כי תמיד אהב לכתוב, ובבית הספר היסודי ובתנועת הנוער היה עוזר בחריזה למסיבות השונות. בשנת 1994 הוציא לאור בהוצאת "סער" את הספר "נשיקה של נסיך", אך מאז המשיך לכתוב בעיקר למגירה. "לפני 17 שנה נולד נכדי הראשון שעורר בי השראה רבה. התחלתי להסתכל על העולם מנקודת ראות של ילד. כך למשל, שמתי לב לפתע שהרבה משחקים, צעצועים וחפצים הולכים לנו לאיבוד. חלקם נמצאים בסופו של דבר אבל חלק לא! כך נולד הספר "הולכים לאי-בוד" המספר על כל הדברים שאבדו לבלי שוב ונקבצו להם אי-שם באי בודד ומסרבים לחזור כי כל-כך טוב להם שם".
מתוך החוויות עם הנכדים (וגם זיכרונות מילדותם של ילדיו ומעט משלו) – אבל בעיקר מתוך גישה של סב, מורה ומחנך, הוא כתב ספרים נוספים (בהוצאת "אוריון") תחת המותג "הלוחש לנכדים" ובהם: "חברותא או מיתותא", "הקרפדה אמרה תודה", "החבר החדש של ניצן", "מרדימים", "סוס נדנדה" (שניהם לפעוטות), "מתי כבר נגיע", "שוני עורב חריג", שלושת הספרים בסדרת הביטויים ושלושה ספרים המוכנים לדפוס ועומדים לצאת לאור בקרוב: "תיבת פנדורה", "אין כמו בבית" ו"הכבשה שיה מופיעה".
לפני הכל הוא מחנך ולכן חשוב לו להביא מסרים בעלי ערך מוסף. כמו בהרבה ספרים, גם כאן ההורים נמצאים בקהל היעד – אם ברמיזה ואם באופן ישיר. הוא ממליץ תמיד להורים, אחרי כל הקראת סיפור, ליזום שיחה עם הילד על הערכים והמסרים שקראו. "אני משתדל שבכל ספר תהיה אמירה חשובה. כך למשל, הספר ’חברותא או מיתותה’ מספר על צב שקם בבוקר ומרגיש שמגרד לו בגב. הצב עובר כך מיני מצבים, הרפתקאות ומצוקות שמהם הוא יכול להיחלץ רק בעזרת חברים. דרך אנלוגיה זו לומדים הילדים על הצורך בעזרה מחברים מצד אחד ומצד שני על מתן עזרה לחבר".
רוב ספריו של סבא מוטי מיועדים לגילאי גן הילדים וראשית קריאה ועד גיל 10. בימים אלו הוא שוקד גם על ספר עם סיפורים לבני הנעורים (14-12) ומבוססים בעיקר על זיכרונות, חוויות ואנקדוטות מימי ילדותו המאושרים בקרית עמל (קרית טבעון) של שנות ה-60-50 של המאה שעברה. במקביל הוא החליט לנסות לצאת מעורו ולכתוב סתם ספר משעשע, נטול מסרים חינוכיים על שני גורי חתולים ותעלוליהם (חוכא והיתלולה) ובו שלושה פרקים שכבר מוכנים וממתינים למאייר.
כאדם שאוהב סיפורת ומבין היטב את חשיבות הספרים לילדי דור המסכים, הוא נוהג לבחון לחקור ולהתעמק בחומר לפני כתיבת ספריו. "לפני מספר שנים שמעתי מבכיר במשרד החינוך טענה (שהסכמתי איתה לחלוטין), לפיה, הילדים, הנוער והצעירים כבר אינם משתמשים ומשלבים בדיבור ביטויים וניבים כפי שהיה נהוג בעבר. כחובב נלהב של ביטויים בעצמי וכחרזן בלתי נלאה, הרמתי את הכפפה והתחלתי לאסוף חומר לשם כתיבת אסופה של ניבים וביטויים והנגשתם לילדים. בתוך כך, גיליתי גם הרבה ביטויים שגורים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית כמו: תיבת פנדורה, עקב אכילס, סוס טרויאני ואחרים. אספתי 20 מהם בנפרד בספר שכבר מוכן לדפוס בשם ’תיבת פנדורה’ והוצאתו מתעכבת מטעמים תקציביים. בין היתר, גיליתי למשל ביטוי כמו "ליישר את ההדורים" – שאת משמעותו יודעים רבים אבל מיהם ההדורים ומדוע יש צורך ליישרם?".
כמי שגדל עד גיל 12 כילד יחיד במשפחה, האידיאל עבורו היה בית תוסס בדומה לבית של אחד מחברי ילדותו. "לימים, ובשיתוף פעולה עם מרים, זוגתי שתחיה, מימשתי את החלום עם שישה ילדים. הבית שלנו במושב ורד יריחו היה בית תוסס, ממש "תחנת רכבת". כל הזמן חברים נכנסו ויצאו מהבית וזה היה כיף ותענוג גדול (גם אם מעייף). עד היום אני מחובר לחברים של ילדיי".
לפני כ-20 שנה הוא עסק בהתקנת דלתות כניסה בבתים רבים, וכך יצא לו להכיר משפחות רבות בנות עדות שונות, בין היתר, אצל בני עדת יוצאי אתיופיה. "פשוט התאהבתי בבני העדה, כנראה בגלל השקט האצילי שלהם ובעיקר הכבוד הרב שהם רוחשים למבוגרים. במקביל, שמתי לב לכך שבאיורים של ספרי ילדים (מלבד אלו שעוסקים בעדה), אין בנמצא דמויות כהיי עור. גם כאן הרמתי את הכפפה ובשלושה מספריי (היתר עוסקים בחיות) ביקשתי מהמאיירות לצייר גם דמויות כהות עור. זכיתי לשיתוף פעולה נלהב בעניין זה בספר ’מתי כבר נגיע’, שאינו עוסק בעלייה מאתיופיה אלא במשפחה ישראלית רגילה. הרעיון שלי היה להכניס את בני העדה לקונסנזוס, מבלי לציין זאת. אני מקווה שסופרי ישראל והמאיירים ילכו בעקבות הרעיון".
שריד מגלה כי הוא מקריא לנכדיו את הסיפורים והטיוטות של ספריו, וכך מגלה דרכם מה עובד טוב יותר ומה פחות, "מה מצחיק ומה מרגש (וגם מה חופרני...), מרבה לתקן, למחוק ולשנות. בתחילת תהליך היצירה אני נותן את הטיוטות לבנותיי כדי לשמוע מהן ביקורת בונה, במידה ויש. כל הספרים עוברים לאחר מכן עריכה לשונית ועריכה ספרותית. אני קורא מספריי בגני הילדים בהם מתחנכים נכדי, ולאחרונה התחלתי להיערך גם להקראה בגנים אחרים ובבתי ספר קרובים. הקורונה קטעה את הפרויקט באיבו ואני מקווה לחדשו כשהעניינים יירגעו".
את ספריו של הסופר סבא מוטי שריד "הלוחש לנכדים" ניתן להשיג בחנויות הספרים סטימצקי וצומת ספרים או בטל’ 052-5222315.
