חוק הגישור – מה הוא אומר ומה משמעות הדברים
חוק גישור חובה במשפחה אשר נכנס לתוקפו ביולי 2016 נחשב ללא ספק למהלך חקיקה פורץ דרך בדיני המשפחה. כותרתו הרשמית היא ה”חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה הוראת שעה, תשע”ה-2014”, ומטרתו מוגדרת בסעיפו הראשון – ”לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד”.
חוק גישור חובה במשפחה אשר נכנס לתוקפו ביולי 2016 נחשב ללא ספק למהלך חקיקה פורץ דרך בדיני המשפחה. כותרתו הרשמית היא ה"חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014", ומטרתו מוגדרת בסעיפו הראשון – "לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד".
החוק לא נולד בחלל ריק. הוא מתבסס על המלצות שגובשו על ידי צוות היגוי מקצועי בראשות כבוד השופט בדימוס, יצחק שנהב, לכאורה הוא מסמן מטרה מבורכת. אין ספור מחקרים הראו שסכסוכים משפחתיים (ובפרט גירושין של הורים לילדים) מסתיימים טוב יותר בהסכמה. עורכי דין לדיני משפחה יהיו הראשונים להסכים כי הליכי גישור ופשרה עדיפים על התכתשות משפטית. זאת ביתר שאת כאשר עסקינן בקרובים שלרוב יישארו בני משפחה גם בבוקר שלאחר מתן הגט ו/או שוך הקרבות.
יתרה מכך, פעמים רבות הליכים משפטיים עקובים מפסקי דין והוצאות כלכליות מסתיימים בסופו של היום בתוצאה דומה לזו שהייתה מושגת אם בני הזוג היו משכילים לפנות לפשרה ולערוך הסכם גירושין. יודגש כי מאחורי החוק היו גם "מטרות נוספות" כמו צמצום כוחו של "מרוץ הסמכויות" בין בית הדין הדתי לבית המשפט לענייני משפחה ונטרול גורם ההפתעה.
הוראות החוק המרכזיות – ארבע פגישות גישור לפני משפט
על פי הוראות החוק, אדם אשר מעוניין להגיש תביעה (אשר נופלת בגדר הגדרות בחוק...) שנוגעת לסכסוך משפחתי, לא יכול לפנות ישירות לבית המשפט או לבית הדין הדתי. החוק מקהה את "אלמנט ההפתעה" וקובע כי יש להתחיל עם הגשת בקשה ליישוב הסכסוך.
בקשה זו, המנוסחת באופן בסיסי ביותר, מוגשת לערכאה השיפוטית ומופנית ליחידת הסיוע אשר ליד בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי. מכאן מתחיל תהליך של ארבע פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) אשר אם בסופן לא נוצרה הסכמה בין הצדדים, הסכסוך עובר להתדיינות בערכאות. חשוב להדגיש כי הצדדים אינם מחויבים לפנות להליכי גישור בתום הפגישות שכן גישור הוא הליך וולונטרי.
הצדדים מוזמנים לארבע פגישות ביחידת הסיוע במהלכן הם אמורים לקבל מידע אודות הליכים משפטיים בסכסוכים משפחתיים והשלכותיהם, תוך התייחסות למקרה הספציפי העומד על הפרק. ככל שהצדדים הם הורים לילדים יימסר מידע בנוגע לעיקרון טובת הילד.
במהלך הפגישות הצדדים ישמעו על האפשרות ליישב את הסכסוך המשפחתי בדרך של הסכמה כדוגמת גישור, טיפול זוגי/משפחתי, גירושין בשיתוף פעולה או באמצעות המשך ביחידת הסיוע. על מנת לשמור על תהליך יעיל ונקי, שני הצדדים אינם רשאים ברמה העקרונית לפעול בהליכים משפטיים במקביל לפגישות. הצדדים יכולים להופיע לפגישות עם עורכי דין מטעמם החל מהפגישה השנייה. התקנות לחוק קובעות שהם רשאים להיוועץ עם עורך דין גם בטרם הם חותמים על הסכמים הקשורים לסכסוך המשפחתי או מקבלים על עצמם התחייבויות משפטיות. עובדי יחידת הסיוע מחויבים להסביר להם זאת.
תקנות חוק גישור חובה הסדירו נושאים ספציפיים ומדויקים לגבי אופן עריכת הפגישות. נקבע, למשל, כי הפגישה הראשונה מיועדת רק להערכת עומק הסכסוך והיכרות עם הצדדים ולא ייעשה בה כל ניסיון ליישב את הסכסוך (למעט הסכמות בדבר הסדרים זמניים אם הצדדים מעוניינים בכך).
מהפגישה השנייה ואילך ההחלטה על קיום הפגישות נתונה לשיקול דעתה של יחידת הסיוע. על פי החוק, כל הפגישות צריכות להיערך עד 45 ימים ממועד הגשת הבקשה, אך יחידת הסיוע יכולה להאריך את המועד ב-15 ימים. בפועל, חשוב לציין, עורכי דין ומתגרשים רבים מעידים שהמדינה טרם נערכה נכונה לחוק הגישור החדש והזמנים לא אחת מתעכבים ומתארכים. לא מדובר בעניין של מה בכך שכן ידוע שהתקופה הראשונה הזו קריטית ומשמעותית ואלו זמנים של חוסר וודאות שבהם הסיכון לעשות טעויות הוא גדול.
חוק הגישור – מה קורה בפועל?
למרות ההבטחה הגדולה המקופלת מאחורי חוק הגישור, המציאות איננה בהכרח משתווה לציפיות הראשוניות. חרף כך שכל העוסקים בתחום יסכימו שסכסוכים משפחתיים צריכים להסתיים בהסכמה, רבים סבורים כי החוק עדיין לא מצליח להגשים את כל מטרותיו.
ראשית, נשמעות טענות על כך שהעומס על יחידות הסיוע, שהיה גבוה גם ערב החוק, כעת בולט עוד יותר. התוצאה עלולה להיות זירוז הליכים מצד בתי המשפט ו/או המתנה של זוגות זמן רב לתחילת הליכים משפטיים המהווים עבורם ממש "אוויר לנשימה". ידוע גם כי רמת המוכנות של בני משפחה ניצים ליישב סכסוכים בהסכמה או בגישור היא סובייקטיבית. קביעה רוחבית וקטגורית המחייבת את כל הזוגות המתגרשים בישראל לעבור הליך גישור איננה מתאימה לכלל המקרים, בפרט לא בשלבים המוקדמים של ההליכים. לא אחת, ההכרה שבתועלת שמאחורי גירושין בהסכמה נולדת במקביל להליכים המשפטיים ודווקא הליכי גישור "מוקדמים מדי" עלולים להיות חרב פיפיות.
טענה חשובה נוספת נגד החוק החדש עוסקת בעובדה שמתגרשים רבים סבורים (שלא בצדק, כמובן) שהם יכולים לנהל את הגירושין ללא ייעוץ משפטי או לכל הפחות, להתחיל את הגירושין בלי עורכי דין ו"מקסימום לפנות לעורך דין אחר כך". מדובר כמובן בשגיאה שעלולה להשליך על התיק בטווח הקצר והארוך כאחד. גירושין וסכסוכים משפחתיים אינם הליכים משפטיים "קרים" אלא מהלכים מורכבים שמעורבים בהם רגשות כמו חרדה, עצבות, חשש, כעס, נקמה ועוד. זוגות יכולים להרגיש "תחושת ביטחון" בשל קיומו של הליך הגישור וכתוצאה מכך לעשות טעויות קריטיות ב-45 (או 60 או יותר) הימים הראשונים.
סיכום
על פי מנסחיו של החוק, חוק גישור חובה נועד לעודד את הציבור לפנות להליכי גירושין בהסכמה. זאת לאור העובדה הברורה שהסכמים משפחתיים עדיפים על סכסוכים משפטיים בערכאות. חשוב להדגיש כי החוק איננו מאיין (כלל וכלל) את הצורך בקבלת ייעוץ משפטי גם בטרם מוגשת הבקשה ליישוב הסכסוך. העובדה שהמחוקק קבע כי הצדדים רשאים להיוועץ בעורך דין מטעמם לפני כל החלטה, וכן ההיתר להיכנס לפגישות עם עורכי דין החל מהמפגש השני, מעידה על כך שגם המחוקק הבין את החשיבות שבקבלת ייעוץ משפטי.
מתגרשים רבים עומדים לראשונה בחייהם בפני הליכים משפטיים אשר עשויים/עלולים להשפיע רבות עליהם ועל ילדיהם. עורכי דין המתמחים בדיני משפחה יכולים לסייע לכל הצדדים לבור את המוץ מן התבן, להתעלות מעל רעשי הרקע ולקבל החלטות נבונות ומעשיות.
מאמר זה נכתב על ידי עו"ד גילה עיני 08-9573333
