חיפוש
 
לדף הבית >>     חדשות מודיעין והסביבה >>

”יצר הנדודים שלי, הרצון ללמוד עוד ולחקור טבועים בי כנראה מלידה”

 

ד”ר דרורה בהרל, שהתגוררה במודיעין במשך שנים, מוציאה לאור את הספר ”לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות”, בו היא מתארת בשישה יומני מסע מרתקים וצילומים אמנותיים את מסעותיה האתגריים בהימלאיה

 

"יצר הנדודים שלי, הרצון ללמוד עוד, לחקור, לדעת, לראות כמה שיותר כי החיים קצרים והעולם כה גדול ומעניין טבועים בי כנראה מלידה, והם נכנסו לתאוצה מוגברת בעקבות ביש המזל באחד מהניתוחים הרבים שעברתי בשנים 2001-2002 ושכתוצאה ממנו יש לי מוגבלות של 70 אחוז בתנועה. אולי זה הגביר אצלי את הרצון לטייל ודווקא לטיולים או למסעות אתגריים, ובכל פעם העליתי את רף האתגר".

כך אומרת ד"ר דרורה בהרל, שהתגוררה במודיעין החל מיום האכלוס הראשון, ואף הייתה בין 7,000 התושבים הראשונים שהגיעו בשנת 1997 להתגורר בעיר העתיד בתנאים לא תנאים: ללא מדרכות, ללא מוסדות ציבור ואפילו ללא סניף בנק או סופרמרקט, שהיו רק ברעות הסמוכה. בימים אלו היא מוציאה לאור את ספרה החדש "לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות" (בעריכה ספרותית ובעריכה לשונית של יהורם גלילי ממודיעין). בספרה החדש מתוארים – ביומני מסע מרתקים ובצילומים אמנותיים של נופים, מקומות ופורטרטים – שישה מסעות מורכבים שעברה בתנאים לא פשוטים: חמישה מסעות בהימלאיה ההודית ומסע נוסף בהימלאיה בנפאל.

במהלך ששת מסעותיה ברכסי ההימלאיה ההודית ובנפאל המכונה ’גג העולם’, גמאה ד"ר בהרל עשרות אלפי קילומטרים בנסיעות עם רכבי שטח במסעות לנופים שבטבע ולנופים אנושיים, כמו גם לאנשים ולתרבויות השונות שפגשה בגובה של אלפי מטרים. מסעות אלו דרשו ממנה תעצומות נפש וגוף, שלא תמיד היה מוכן לציית למתבקש ממנו. מי שליווה אותה וסייע לה בחמשת מסעותיה בחבלי הארץ המכונים לאדאק וזאנסקאר, שהם בעצם ההימלאיה ההודית שבצפון הודו, הוא מדריך טיולים לאדאקי מוסמך, מסור ומקצועי בשם טאשי, עימו היא שומרת על קשר אינטרנטי גם בימים אלה של הקורונה.

במסעה הראשון היא הגיעה לראשונה אל לֵה – בירת לאדאק, ששדה התעופה שלה המקושט בדגלי תפילה בודהיסטיים נמצא בגובה של 3,500 מטרים, ומיד התאהבה בלאדאק. השנה, במאי-אוגוסט 2020 הייתה אמורה ד"ר בהרל לגור ב-לֵה במשך שלושה חודשים וליהנות מהפסטיבלים הצבעוניים המתקיימים במנזרים באזור, אך נגיף הקורונה שינה לחלוטין את תוכניותיה.

ד"ר בהרל מספרת על האתגר המורכב שחוותה במסעותיה בהימלאיה ההודית: הטיפוס שהוא קשה עבור אדם ממוצע, צעיר או מבוגר, על אחת כמה וכמה עליה כבעלת מוגבלות בתנועה במדרונות התלולים ובמדרגות הגבוהות והלא סימטריות המובילות לגוֹמְפָה המקבילה למנזר בנצרות בו חיים ומתפללים ראש הגומפה הלמה והנזירים, או לסְטוּפָּה – סוג של מבנה קדוש שבדרך כלל צבוע בצבע לבן ומכיל על פי האמונה שרידים או אפר של בודהה או של אחד מתלמידיו. הסטופות והגומפות ממוקמות בדרך כלל במקומות גבוהים.

למרות זאת – היא ביקרה שוב ושוב בעשרות גומפות וסטופות, התפעלה מיופיין ומקדושתן ותיעדה אותן ואת הנוף המרשים הנשקף מהן בצילומים רבים ובכתב.

במסעותיה בהימלאיה ההודית ובנפאל היא צילמה נופים מרהיבים: פסגות מושלגות, הרים קירחים הבנויים מסלעי גרניט, חקלאות טרסות הבנויה מדרגות מדרגות במעלה ובמדרונות ההרים לצד כפרים בהם חיים בני אדם באורח חיים של לפני אלפי שנים, ואף חורשים את שדותיהם באמצעות שור ויאק (בהמה טיבטית) ומחרשת עץ, מרחבים בגוונים שונים מהם בולטים פסלי ענק מרהיבים ומוזהבים של בודהה בגרסאות שונות, ותופעות טבע מרהיבות כמו: מפגש הנהרות אינדוס וזאנסקאר שצבע מימיהם שונה ובמפגש ביניהם כל נהר שומר על צבעו, או אגם צ’ומרירי שבגובה 4,595 מטר וכל שינוי קטן בעוצמת הרוח או בכיוונה משנה את גוון המים. היא גם תיעדה בעלי חיים מיוחדים כמו מרמיטות, וגם גברים, נשים וילדים לבושים בבגדים מסורתיים, נשים מכבסות כביסה ושוטפות כלים ברחוב, גברים מכינים לבנים מבוץ או מתקנים כבישים בהרים באמצעות ידיהם וכלי עבודה, ועוד.

היא התמודדה עם קשיים לא פשוטים כמו: האוויר הדליל בשל הגובה הרב והלימוד איך ללכת  וכיצד לנשום, מזג אוויר קפוא שאילץ אותה לישון כמעט עם כל הבגדים החמים שהביאה איתה בתוך שק שינה ומתחת לשמיכות עם התיק של המצלמות (המצלמות לא בנויות לקור קיצוני וצריך לשמור על חום סביר) ולא להתקלח במשך כמה ימים או כמעט שבוע מכיוון שבמקומות שביקרה לא היו מים זורמים, ונסיעות ברכבי שטח שנמשכו שעות רבות למרחק של מאות קילומטרים במרחבים שהשם "אמצע שום מקום" כל כך מתאים להם. פעם אחר פעם היא חגגה ניצחונות פרטיים כשהגיעה למעברי הרים גבוהים כמו: קארדונגלה שגובהו 5,602 מטר ונחשב למעבר ההרים הגבוה בעולם לרכב, רוטאנגלה (בתרגום חופשי: ’ערימת גוויות’) המתנוסס לגובה 3,980 מטר, ועוד.

ד"ר בהרל זכתה להגיע למקומות, שכיום הכניסה אליהם אסורה גם לאזרחי הודו – למעט תושבי המקום, ובהם: סרינאגאר, בירתה של מדינת קאשמיר שבצפון הודו, וגם בקרחוני סונומארג וגולמארג שבקאשמיר, שבשל המתיחות בין הודו לפקיסטן תיירים – כולל תיירים הודיים – כבר אינם יכולים לבקר בה. בסרינאגאר היא ישנה בבית מלון המכונה מלון צף או בית סירות הממוקם באגם דאל, המעוצב כמו ארמון צף והגישה אליו היא באמצעות שיקארה – סירה/מונית. היא גם ביקרה מספר פעמים ברמת צ’אנג-טאנג שעל גבול סין, אזור צבאי מובהק שלא הרחק ממנו התרחשה לאחרונה התקרית עם סין. בשניים ממסעותיה היא חוותה מזג אוויר חורפי במיוחד: במרץ 2017 ברכס הדרום- מזרחי של האנאפורנה בקור של לפחות 15 מעלות מינוס – בלי חימום ובלי מים בברזים שקפאו בגלל הקור השורר במקום בעונה זו של השנה, ובמאי 2019 בזאנסקאר לשם הגיעה שבועיים לאחר שנפתחה הדרך וכאשר השלג כיסה כליל את הנוף ההררי ואת העמק המרהיבים ובאחת הנסיעות בדרך הכל כך צרה בין שני קירות קרח, הרכב אף נתקל באחד מקירות הקרח.

ד"ר בהרל החלה את מסעותיה האתגריים   במדינות אפריקה השונות בהן ביקרה 15 פעמים. בחלק ממדינות אפריקה היא טיילה בטיולי ספארי באותה המדינה, ובהן: טנזניה, קניה, אוגנדה, נמיביה, מפלי ויקטוריה, בוצוואנה, דרום אתיופיה, מרוקו וגם במצרים שלאחר הסכם השלום. בספרה הראשון "יומני מסע – לטייל עם מוגבלות’ היא מתארת חמישה מסעות אתגריים בשנים 2013-2009 בהרי האטלס ובדיונות של הסהרה במרוקו, באוגנדה, בטנזניה ובדרום-אתיופיה ומסע קשה להימלאיה ההודית ולצפון הודו.

מאז שהיא זוכרת את עצמה, ד"ר בהרל אוהבת לטייל. בצעירותה היא טיילה בעיקר בארץ, אבל מאז ומתמיד הייתה לה מצלמה ביד. לאחר שבעלה נפטר ולפני תחילת לימודיה באוניברסיטה, היא יצאה לטיול מאורגן במשך חמישה שבועות במערב אירופה. במהלך לימודיה באוניברסיטה הכירה סטודנט שאהב לטייל כמוה, ויחד היו נוסעים כמעט מדי קיץ כתרמילאים וישנים ברכבות לילה ובאכסניות נוער, כל פעם לארץ אחרת ולעתים מספר פעמים באותה ארץ, כל פעם באזור אחר של הארץ. כך למשל, ביקרה 5-4 פעמים ביוון ומספר פעמים דומה באיטליה.

במסגרת מחקרה האקדמי לקראת התואר השלישי, הדוקטורט, בנושא תעמולה בעת העתיקה בכלל ובאימפריה הרומית בפרט  נושא שלא היה מקובל אז באקדמיה - היא לא הפסיקה לנדוד בין המוזיאונים הגדולים ובין אתרי העתיקות באירופה: מהגליפתוטק במינכן, דרך הלובר בפריז והמוזיאון הבריטי בלונדון, וכמובן באיטליה – מוונציה בצפון ועד נאפולי בדרום דרך פירנצה, ורונה וערים נוספות. "בכל מקום אליו הגעתי התקבלתי כאח"מ", מספרת בהרל, "במשך כחצי שנה התגוררתי ברומא בחדר ששכרתי אצל אישה יהודייה, ופעמים רבות הלכתי לישון על קיבה ריקה מהעובדה הפשוטה הכסף מישראל פשוט לא הגיע או נגנב בדואר".

בדומה לספרה הראשון, גם הפעם היא מקדישה את ספרה החדש "לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות" "לכול מי שחושב שאי-אפשר". המסר שלה, כפי שהיא כותבת, בין היתר, במבוא של ספרה השני, הוא: "אני מאחלת לכם ליהנות מתיעוד מסעותיי האתגריים ברכסי ההימלאיה ולהתרשם מכך שעם רצון, נחישות והתמדה אפשר לטייל ולראות עולמות – גם עם מוגבלויות פיזיות".

רוצה לצ'וטט?
 
 
 
למה  mcity

למה mcity

יולי לב מתראיין בערוץ 13

יולי לב מתראיין בערוץ 13

 
 

זכויות הפציינט בעת רשלנות רפואית

תושב העיר פונה לעו”ד ניסן מנו, מנהל פורום בתחום רשלנות רפואית ונזקי גוף, בשאלה:”ניסן שלום. הייתי בטרם בגין כאבים חזקים באוזן ובלסת. נאמר לי שיש לי דלקת באוזן. לאחר מכן התגלה שבכלל זה נובע מעומס על הצוואר שהשליך על הלסת ויצר שם מעין דלקת וטופלתי בפיזיותרפיה. האם זה נחשב לרשלנות מצד הרופא שבדק אותי בטרם והביא לי טיפות אנטיביוטיות לאוזן שבכלל לא היה בהן צורך. במידה וכן מה עושים, זה קרה לפני מס` חודשים”. לתשובת המומחה- כנסו...

מהו סעיף 26 לחוק הירושה ולמה חשוב להכירו

 

צוואה היא האמצעי המשפטי הטוב ביותר מבחינתו של אדם להורות כיצד הוא מעוניין לחלק את רכושו עם הליכתו לבית עולמו. מדובר במסמך משפטי מחייב המבוסס על כיבוד רצון המת המהווה לדברי כבוד הנשיא בדימוס, אהרון ברק, ”חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית” וכן ”עיקרון ידוע של המשפט העברי לפיו מצווה לקיים את דבר המת”. להמשך קריאת המאמר של עו”ד גילה עיני, מומחית לדיני משפחה, גישור ועוד, כנסו...

החלקה באולם אירועים- מי ישלם פיצויים?

 

תושבת העיר פונה לעו”ד ניסן מנו, מנהל פורום בתחום רשלנות רפואית ונזקי גוף, בשאלה: ”שלום רב, הייתי בחתונה של חברתי הטובה והחלקתי בשירותים בגלל שהרצפה הייתה רטובה. עקב כך שברתי את הרגל. האם במצב כזה ניתן לתבוע ואיך מתנהל התהליך, תודה”. לתשובת המומחה- כנסו

 
 

 

 

ברקי יש לי שאלה
יש לי שאלה לגדי ברקאי

 

מדורים