הסיפור שלי: רוני מילנר
משהו מושך אותי קדימה, מוביל אותי לגלות. למצוא. להגשים. אני נזכרת במפגש ההוא עם שרון, ואיך שניסתה להסביר לי את שלמדה כבר שנים
בשנת 2010 העולם שלי התהפך. אני עומדת במטבח הכפרי שלנו וממתינה לקומקום שירתח. תוך כדי שאני ממלאת את הספל בכפית נס-קפה, אני עורכת חשבון נפש מהיר: על הספה מאחוריי מתפרקד בעלי המקסים, אני גם אימא, חברה, שכנה ומטפלת – מטפלת באנשים שכואב להם בגוף ובעיקר בנשמה, מספקת לכולם סביבי תקווה והקלה; בחיי שלא חסר לי דבר. כמעט השגתי את כל מה שחלמתי עליו.
אבל בתוכי כל כמה זמן, מופיע צימאון להתמלא בסיפוק גדול יותר ממה שידעתי עד כה. הרגשה שאני לא באמת מממשת את עצמי. ושם במטבח, ברגע שהקומקום שרק, זה הכה בי, הכה בי חד וברור: דברים שהיו ממלאים אותי עד לא מזמן איבדו מהחיוניות שלהם, כבר לא ממלאים כמו פעם. אני רוצה להכניס עומק, הרגשתי בתוכי שהחיים יכולים לתת לי הרבה יותר.
משהו מושך אותי קדימה, מוביל אותי לגלות. למצוא. להגשים. אני נזכרת במפגש ההוא עם שרון, ואיך שניסתה להסביר לי את שלמדה כבר שנים. אני שומעת אותה מדברת ישירות אליי: העקצוץ שבלב שלך, חוסר הסיפוק שלך מהחיים הטובים שיש לך נובע מרצון לקבל משמעות חדשה, מצורך טבעי שמתפתח וגדל בך מיום ליום. את רוצה להשיג הרבה יותר ממה שיש לעולם להציע, לתבל במשמעות את כל מה שקורה.
העיניים מנצנצות בדמעות של התרגשות. אני מתקשרת לשרון. שני משפטים והיא מיד קולטת אותי. אנחנו שוקעות לשיחה עד שהשמש שוקעת בחלון שמולי. בלי להתבלבל היא מזמינה אותי לכנס מיוחד של חכמת החיבור שייערך בעוד שבועיים, שבועיים שהפכו לי לנצח.
כשהגעתי לערב ההוא גמעתי כל מילה בצמא. מיד התחברתי לאנשים! גיליתי בנות ששואלות אותן שאלות כמוני, שרוצות יותר מהחיים, כמוני. לא האמנתי שזה אפשרי, שזה כל הזמן היה מתחת לאף. שאפתי לקרבי אווירה קסומה, שוחחתי עם מנחים ומנחות שהגיעו מכל הארץ. הרגשתי בבית. אהובה, שייכת, חשובה. הרגשתי איך הלב מתרכך, איך כולם נחמדים לכולם. אחוות נשים כזו שלא חשבתי שקיימת.
בארוחת הבוקר פגשתי חברות חדשות מאשקלון, מתל-אביב ומהגליל. בצהריים התענגתי על הרצאות מרתקות על מהות האישה: מדוע דווקא אנחנו מרגישות את אותה הרגשה חסרת סיפוק? איך אותה הרגשה היא המתנה הגדולה שיכולנו לבקש? ובעיקר, מה אנחנו יכולות לעשות עם ההרגשה הזאת כאן ועכשיו? כל תשובה כל כך מלטפת, כל כך מרגיעה, כל כך מחבקת.
בדרך חזרה באוטו, לבד, הרגשתי הכי מחוברת. מעין שלווה שלא הרגשתי הרבה זמן. פגשתי את האושר בין בני האדם והבטחתי שאני לא נותנת לו לחמוק. התמלאתי שמחה שלא הסתפקתי בחיים ההם, שמחה גם מהעקצוץ ההוא שהטריד אותי שנים. עכשיו אני יודעת בביטחון מוחלט שאני מסוגלת ליותר, שנשים יכולות יותר, שאם רק נרצה נוכל באופן ידידותי לקרב בין כולם ולהפוך את הסביבה שלנו לבית חם. שזה רק ענן שמסתיר לנו את השמש. כי זה קיים. וזה כאן. והשמש זורחת במלוא הדרה, מאירה מבעד לחלון הפנימי. ועכשיו, גם את יכולה.
הכותבת תשתתף בכנס "קבלה לעם" 2019 שיתקיים בין התאריכים 19-21.2.2019.
הכנס מתקיים כמדי שנה בגני התערוכה - תל אביב, ובו משתתפים עשרות אלפי אנשים מרחבי הארץ והעולם. לפרטים: 1-700-509-209
לחצי וקבלי פרטים על הערב הקרוב בכנס בנושא "אישה מובילה" >> bit.ly/2MCZgi7