למה התכוון המשורר... / גרפולוגיה
מכירים את הביטוי : "למה התכוון המשורר?" הנאמר בהקשר של מסר כתוב או כזה הנאמר בעל פה שלא מצליחים לרדת לסוף דעתו של בעליו?
מכירים את הביטוי : "למה התכוון המשורר?" הנאמר בהקשר של מסר כתוב או כזה הנאמר בעל פה שלא מצליחים לרדת לסוף דעתו של בעליו? בנוסף ישנו הביטוי: "כתב חרטומים" והכוונה היא לכתב יד לא ברור שלא ניתן להבין את הכתוב בו.
בסקר שפורסם באתר YNET ב 30.07.2003 ישנה התייחסות לכתב ידם של הרופאים שנחשב לכתב שאינו קריא, כתוצאה מכך היו טעיות בהנפקת התרופות, משום שגם הרוקחים לא הבינו למה התכוונו הרופאים. הנפקת מרשמים באמצעות המחשב, פתרה בעיה זו.
תקשורת ברורה היא בסיס לכל קשר והתנהלות והכתב הוא אחד מאמצעי התקשורת להעברת מסרים לזולת וגם לעצמנו. במידה והכנו רשימה לסופר, כדאי שאנחנו או כל אחד אחר נוכל לחזור עם המוצרים הנכונים ואם אפשר גם ללא מאמץ וניחושים. יהיה מאוד מאכזב ומתסכל, אם לדוגמא, תכננו להכין עוגה למסיבה, אנחנו לחוצים בזמן, אבל המוצרים שנקנו לא מתאימים למתכון ועוד להוסיף "חטא על פשע" הנורא בזה, שזו אשמתנו שלא כתבנו ברור. אין אפילו את מי להאשים!!!
דרך הכתב עוברים מסרים רבים, חלקם ברורים וגלויים כמו התוכן הכתוב וחלקם סמויים, אנחנו נתמקד במסרים הסמויים. כפי שטון הדיבור ושפת הגוף משפיעים על ההתרשמות מאנשים ומדבריהם, כך גם מהכתב ומסידורו על הדף, הקורא מתרשם מהכותב ובלי לשים לב, אף מתרשם איזו חשיבות יש לייחס לתוכן הכתוב.
כאשר אנו כותבים, למעשה אנחנו מתקשרים עם הקורא. אם כן למה חלקינו מקפידים להיות בהירים ומובנים וחלקינו פחות מקפידים על כך?
מה אנו הקוראים חושבים או מרגישים כאשר הכתב קריא? איזו תחושה נלוות לקריאת כתב שאינו לגמרי מובן?
מה ניתן ללמוד מכך?
בקריאות באים לידי ביטוי הדברים הבאים:
•· תקשורת הכותב עם הסביבה, שהרי הכתב הוא אחד מאופני התקשורת.
•· יחס הכותב למוסכמות החברה, שהרי גם בכתיבה יש מוסכמות שמורות להשאיר רווחים בגודל מסוים, לחלק לפסקאות, לנקד ולכתוב ברור.
•· ובנוסף ניתן ללמוד על אופן ביצוע המטלות של הכותב, משום גם כתיבה היא מטלה.
ונסביר, מטרת הכתיבה היא העברת מסרים ותקשורת בין הכותב לזולת ובין הכותב לעצמו. קריאות פגומה, פוגמת ביכולת לתקשר ולהעביר מסר נכון ומדויק. הקורא חש חוסר נוחות, הוא מתאמץ להבין את התוכן הכתוב ולפעמים מתעצבן ומוותר. הקורא לא הבין והכותב לא הובן כראוי, התוצאה היא תסכול המלווה לעיתים בכעס של הקורא והכותב שלא השיג את מבוקשו. כאשר לכותב יש קושי לתקשר על גבי הדף, יש לו קושי לתקשר עם אנשים גם באופנים אחרים.
אגב, כתב ידם של אנשים מבריקים וגאונים במיוחד, לעיתים אינו קריא, אך גם במציאות מעטים הם האנשים היכולים לרדת לסוף דעתם. כמו במקרה של חרטומי מצרים שהיו מלומדים ונחשבו לאנשים חכמים.
כתב קריא מעביר מסר של רצון הכותב להגיע להבנה עם הזולת. ואילו כתב שאינו קריא, מכביר מסר של חוסר יכולת או חוסר נכונות להיות מובן.
בנוסף הקריאות מעידה על רצון להשתלב בחברה ועד כמה הכותב מתאים עצמו למוסכמות החברה וכלליה המקבילים לכללי הכתיבה. נכונות למאמץ ושימת לב שהכתב קריא משמעותה כיבוד הזולת, קלות הבעה, תקשורת טבעית, שאיפה להרמוניה וכו’.
ולבסוף היחס למטלות. הכותב התבקש לבצע משימה, כתיבה במקרה זה, כיצד ביצע את המשימה? בזלזול? בהקפדה? כאשר כתב היד ברור, המסר הוא רצון לעמוד במטלות וכאשר הכתב אינו ברור, המסר הוא חוסר יכולת או חוסר רצון לעמוד במטלות אשר מקורם בסיבות שונות הנעוצות באישיות הכותב.