היום בו ידעתי שיש לי פוטנציאל להוביל // עינת מיזהר
מעולם לא הייתי הטיפוס שיושב על הגדר. תמיד הייתי טיפוס דעתני, יוזם ואכפתי. סוג של לוחמת צדק.כבר כתלמידה בתיכון זה בלט.
זכורה לי מורה בתיכון שהייתה מאד צינית וחדת לשון. כשתלמיד עשה דבר שלא לרוחה הייתה משלחת בו את חיצי לשונה ומשפילה אותו מול כל הכיתה. לרוב התלמידים היו שותקים מובסים ומושפלים . אותי זה קומם, במיוחד כשהדברים היו נאמרים כלפי תלמיד או תלמידה חסרי ביטחון וחלשים ממילא. כך מצאתי את עצמי קופצת ומגנה עליהם בחירוף נפש.
בגיל הבגרות כבר גיבשתי תפיסות עולם פוליטיות ולא היססתי לבטא אותם מעל כל במה. זכורה לי פעם אחת בה ישבתי וכתבתי מכתב למאיר עוזיאל, שהיה בעל טור דעות בעיתון מעריב. מכתב שפורסם כלשונו כטור שבועי באותו שבוע. עד היום הזה דף העיתון הזה שמור אצלי באלבום התמונות.
הייתי מנהיגת הכיתה אך לא מהמנהיגות שכולם רוצים להיות בחברתן כי הן ’מלכות הכיתה’, אלא מנהיגה מהסוג שאנשים אוהבים כי היא שם בשבילם תמיד.
כשאני מביטה לאחור, אני רואה שהתכונות הללו, שבצבצו לראשונה בתקופת התיכון, התגבשו והתעצמו עם השנים.
בצבא התקוממתי נגד מפקד שסטר לי, רק בגלל שאמרתי על דברים שאמר שהוא מגזים ויש להפחית כ-80% מהדברים שהוא אומר. ישבנו במשרד מספק חיילות והוא,קצין צעיר, הפליא בסיפוריו על דברים שעשה, כנראה כדי להרשים אותנו. המשפט שאמרתי יכול בהחלט להתפרש כחוצפה, אך בוודאי שלא מצדיק אלימות.
אני זוכרת איך בתוך ההלם המוחלט בו הייתי מהדף הסטירה שניחתה עלי ללא שום הכנה נפשית, הוצאתי ממכונת הכתיבה את הדף עליו עבדתי באותו הזמן, הכנסתי דף חדש ובשקט אך בהחלטיות כתבתי מכתב תלונה על המפקד, כשהקפדתי לציין את היום, את השעה ואת שמות כל הנוכחים שהיו עדים למתרחש בחדר. הקצין נשפט והועבר מתפקידו ואלי חזר הכבוד העצמי.
בשנות ה- 20 שלי, כבחורה צעירה המשכתי בדפוס ההתנהגות היוזם והפועל. הרבה לפני שאסור היה לעשן במקומות ציבוריים יזמתי שינוי במשרד הפנים בבאר שבע לאחר שהגעתי אליו פעמיים ונאלצתי להמתין במסדרון צר אפוף עשן וללא כיסאות, מתחככת בעשרות האנשים שהמתינו איתי בצפיפות תוך עישון סיגריות בזו אחר זו. מייד בתום הביקור כתבתי מכתבי תלונה עם העתק למשרד מבקר המדינה והנהלים במקום שונו. כיסאות ישיבה הוספו ונאסר על עישון בתוך המבנה. זכור לי כמה שמחתי כשקיבלתי מכתבים ממשרד מבקר המדינה וממשרד הפנים שיידעו אותי על השינוי.
לאחרונה נשאלתי מתי היה זה היום בו ידעתי שיש לי פוטנציאל להוביל. נזכרתי בימי בתיכון כתלמידה. אין לי ספק ששם הבנתי את זה לראשונה.
היום כשאני מביטה בתלמידים שלי בתיכון, אני יכולה לזהות את מובילי הדרך שיהיו המנהיגים של מחר. מי בשדה הקרב, מי בשדה החינוך, מי בפוליטיקה ומי יהיה מנהיג המחאה הבא.