בגרות או לא להיות // עינת מיזהר
אני חוששת שינסו למצוא פתרונות שבסופו של דבר לא יפחיתו את הבחינות ואת הלחץ אלא יקראו לילד בשם חדש: מבחני מפמ"ר או מבחנים פנימיים, כשהציון שהתלמיד יקבל מכריע באותו האופן ולכן גם מלחיץ באותה המידה.
חודש מאי בכל שנה מבשר את תקופת מבחני המתכונת והבגרות בבתי הספר התיכוניים בארץ, וכך אני מוצאת את עצמי מידי שנה בחודש זה, עמוסה בבדיקת מבחנים שצריכים למהר ולבדוק בזמן כדי שציוני ההגשה יפורסמו במועדם. תקופה זו שנואה על התלמידים ועל המורים כאחד.
זה הזמן שבו אני שואלת את עצמי למה אני צריכה את זה. כתבי היד הבלתי קריאים של חלק מהתלמידים, הניסוחים הלקויים של דור הפייסבוק בהבעה בכתב והויכוחים על קוצו של ציון מלאים, מתסכלים ומשכיחים ממני את הערכים שבגינם הפכתי להיות מורה.
לכאורה הצעתו של יאיר לפיד לצמצם את הבגרויות מפתה בריבוי הסיבות הטובות לבטלן, אך כמי שמלמדת מעל 23 שנים בתיכון אני יכולה להעיד כי בכל פעם שלימדתי מקצוע שבו לא נבחנו לבגרות, המקצוע זכה לזלזול, תלמידים החסירו שיעורים ונמנעו ממבחנים מתוך ידיעה שבסופו של דבר לא יהיה ביטוי למקצוע הזה בגיליון הציונים.
בחברה כלכלית המרבה בשיקולים כלכליים ולאו דווקא ערכיים או מוסריים, למידה לשם למידה היא משהו שרק פנסיונרים או מיליונרים יכולים להרשות לעצמם.
אם לא הייתה מונפת חרב הציונים על מקצוע מחשבת ישראל,לדוגמה, האם תלמיד חילוני בבית ספר ממלכתי היה עונה על שאלה בתום שנת לימודים באופן הבא?
"דין רודף הוא יוצא מן הכלל שניסח הרמב"ם בו נאמר כי במצב של פגיעה מינית (אונס) או תקיפה (רצח), ישנם שני אנשים: התוקף (הרודף) והנתקף (הנרדף) במצב כזה אתה צריך לעשות מס’ פעולות על מנת לעצור את התוקף..."
או תשובה כזו:
"הרטמן טוען שהצבת השואה כרעיון יסוד-זיכרון מכונן לכינונה של המדינה הינה הרסנית ומסוכנת. לדברי הרטמן בהר סיני עם ישראל קיבל את הערכים המוסריים הבסיסיים שלו - ולכן על זה המדינה צריכה להתבסס..."
או תשובה כזאת:
"ראשיתה של התנועה הרפורמית בבית כנסת ה’היכל’ בהמבורג, גרמניה בשנת 1819...תנועה זו קראה לביטול המצוות שהיו מנוגדות לתבונה,לדעתה..."
אם תימצא הדרך להעניק חשיבות למקצועות הלימוד בדרך אלטרנטיבית למבחני הבגרות, אהיה בין הראשונים לשמוח (ואנא חסכו ממני תגובות האומרות שמורה המלמד באופן אטרקטיבי יגרום לתלמיד לאהוב ולכבד את המקצוע. כשלתלמיד בגיל הבגרות יש 8 שיעורים במקצועות שונים בזה אחר זה, בכיתה של 40 תלמידים, כל מה שהוא רוצה זה שיניחו לו לישון או להיות בחוף הים והמורה האטרקטיבי היחידי בנסיבות הללו יהיה המציל בים).
אולם אני חוששת שינסו למצוא פתרונות שבסופו של דבר לא יפחיתו את הבחינות ואת הלחץ אלא יקראו לילד בשם חדש: מבחני מפמ"ר או מבחנים פנימיים, כשהציון שהתלמיד יקבל מכריע באותו האופן ולכן גם מלחיץ באותה המידה.
אני עוד זוכרת את הימים שניסו לצמצם בגרויות ועל מנת לא לחבל בחשיבות המקצועות עשו ’הגרלה’ כשכל שנה מקצועות אחרים ירדו באופן שרירותי. אחרי שנה-שנתיים הבינו שהנזק עלה על התועלת והדבר הופסק.
אנחנו עם שאוהב לעשות ניסויים ובעיקר להחליף ממשלות ושרים ולכן כל רפורמה רצינית שיש לה פוטנציאל להביא לשינוי מהותי, מתרסקת לאחר שנתיים כשמגיע שר חדש עם אגו חדש או טראומות אישיות מימיו בבית הספר שעיצבו לו השקפת עולם משלו, והופך את כולנו לנסיינים בעל כורחנו וחוזר חלילה.