”בבל” // גוף ונפש
"...בעולם שהוא שפה אחת ודברים אחדים" האדם משועבד לחלוטין...שהרי אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דעות ולמאבקים על דעות שונות ואף מנוגדות".
השבוע קיימנו דיון מעניין בכיתה במסגרת שיעורי מחשבת ישראל על השאלה הפילוסופית איזה עולם טוב יותר?
עולם אוניברסלי, ששם דגש על המאחד את כל הקבוצות והגורמים? או עולם פרטיקולרי, השם דגש על הגורם המייחד כל גורם או קבוצה?
הדעות היו מגוונות:
עולם אוניברסלי עדיף. בעולם כזה כולם דומים, שווים בנטל ושווים בזכויות. אין חילוקי דעות, ישנה הסכמה, יש מטרה משותפת, פועלים ביחד להשגתה והכל לכאורה נהדר.
אחרים חשבו שאולי עדיף עולם פרטיקולרי. עולם שבו נותנים מקום לשונה, לאחר, עולם כזה הוא גם מגוון יותר ומעניין יותר, הוא מחנך לפלורליזם.
במהלך הדיון הגענו למסקנה שבכל דרך יש חיסרון.
בעולם אוניברסלי - יש אחדות שלא נובעת באופן טבעי מבני האדם אלא נכפת עליהם. בשלב מסויים, ה’זהות’ של כל אחד תרצה לבוא לידי ביטוי ואז יהיה צורך להפעיל כוח על מנת להשליט את האחדות.
גם לעולם הפרטיקולרי יש חיסרון. בעולם כזה ישנם מאבקים רבים על רקע השונות.
במהלך השבוע זה יצא לי לבחון מספר מנהיגים מקרוב.
מנהיגים פוליטיים, מנהיגים חברתיים, מנהיגים בתחומים שונים.
שאלתי את עצמי איזה עולם הם באמת רוצים?!
כי ברמת ההצהרות כולם מדברים על פלורליזם. על החשיבות לקבל את האחר והשונה, להפתח לדרכים אחרות. בפועל המנהיגים ברובם המכריע רוצים לרפד את עצמם עם אנשים שחושבים כמוהם, מסכימים איתם, נלחמים איתם ומרחיקים מהם את כל מי שלא.
בסיפור מגדל בבל בבראשית י"א אנשי בבל חיו בעולם אוניברסלי:
"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".
הם חששו מפיזור ורצו להתלכד ולכן בנו את המגדל, בין היתר:
"הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים...פן נפוץ על פני כל הארץ".
אלוהים לא אהב את התכנון הזה והרס להם את התוכניות. הוא הרס את המגדל, פיזר אותם ובלל את שפתם.
ישעיהו ליבוביץ’, מדען, הוגה דעות ואיש רוח, שקולו נשמע רבות בשיח הפוליטי בארץ, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כתב:
"...בעולם שהוא שפה אחת ודברים אחדים" האדם משועבד לחלוטין...שהרי אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דעות ולמאבקים על דעות שונות ואף מנוגדות".
לדעת ליבוביץ’, אלוהים לא העניש את אנשי בבל אלא עשה עמם חסד שבלל את שפתם ופיזר אותם:
"חסד עשה הקב"ה לבני האדם בכך שיש להם שפות שונות הוי אומר תרבויות, השקפות, דעות, אורחות חיים ומשטרים שונים".
החשש הגדול ביותר של ליבוביץ היה מעולם אוניברסלי שיש בו הסכמה כללית. הוא היה מודע למלחמות ולשפיכות הדמים הנגרמות לעיתים מההפרדה והשונות אך הדגיש:
"אל לנו לשכוח אף לא לרגע, כי קשים מהם ההסכמה הכללית, הקונפורמיות, והקונצנזוס בהכרה בסמכות מרכזית אחת שאין עליה עוררין"
(ישעיהו ליבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ’ 31ׂ).
קל יותר למנהיג להתנהל כשמסביבו חבורה של "יס-מנים" אך האם אין זו העדות המובהקת על חולשתו?!
