”בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה” // גוף ונפש
מוקדש באהבה לילדים שחוו התעללות,
השבוע למדנו במסגרת שיעור תנ"ך חוקים הקשורים ביחסים של הורים וילדים שחלקם גרמו לתלמידים זעזוע ותדהמה.
מדובר בחוק הנקרא "בן סורר ומורה" וזהו לשונו:
"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּו, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּו וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל, וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ."
(דברים כ"א 18-21)
בן סורר ומורה הוא בן שסוטה מדרך הישר ומורד בהוריו ובתוך כל אלה, מכלה את ימיו בתענוגות, ארוחות שחיתות ומשתאות שיכר.
ההורים אמורים להענישו ולנזוף בו ואם כל אלה לא עוזרים הם צריכים להביאו לשופט (זקני העיר), להעיד על התנהגות בנם במשפט, והשופט יגזור עליו גזר דין מוות בסקילה שבה ישתתפו כל אנשי העיר, למען המטרה, שהיא ביעור הרע מהחברה ולמען יראו בנים אחרים - וייראו.
התלמידים ההמומים התקשו להבין איך הדבר אפשרי ובצדק.
אמנם מדובר על תקופה אחרת, על תרבות ונורמות שונים, שחייבים להבין את כל החוקים בהקשר זמנם, אך עדיין, הורה זה הורה וילד זה ילד ויש כאן חוק שהוא לא פשוט למימוש ולכן גם מרבית הפרשנים סבורים שעונש המוות לא התבצע בפועל אלא נועד להרתעה בלבד. חז"ל אמרו:"בן סורר ומורה לא היה ולא נברא ולא עתיד להיות".
מבחינתי, כמורה וכמחנכת, הייתה זו הזדמנות נהדרת להדגיש עבורם דווקא את הזכויות שיש לילדים ובני הנוער במדינת ישראל בימינו.
אם היום הורה מרים יד על ילדיו על מנת לחנכו, יש לילד זכות להתלונן על האלימות נגדו במשטרה ונגד ההורה ינקטו צעדים.
הדגשתי בפני התלמידים שהיום יש כתובת לכל ילד מוכה והיא בראש ובראשונה "המועצה לשלום הילד".
גם במוסד החינוכי שהילד נמצא בו חלה חובה להגן על הילד המוכה, ואם הדבר מגיע לידיעת הגורמים המחנכים, מוטלת עליהם חובת דווח.
באופן טבעי עלה לדיון האירוע החמור המדובר כעת בכל כלי התקשורת בקשר לשופט שלפני שלוש שנים הכה את ילדיו ועד היום לא נחקר על ידי המשטרה:
באוקטובר 2009 ניגשו ילדיו של השופט למורה בבית ספרם וסיפרו שהאב נוהג להכותם בקביעות. המורה פעלה כנדרש במקרים כאלה ופנתה למנהלת בית הספר, וזאת פעלה כנדרש ופנתה לרשויות הרווחה. השופט זומן לשיחה ועומת עם ההאשמות וכפי שכתוב בעיתונים הוא לא הכחיש ואף התנצל על מעשיו בטענה שהוא מצוי במצוקה נפשית. בכל זאת פנו אנשי הרווחה למשטרה והגישו תלונה.
המשטרה פעלה אף היא כנדרש ופתחה בחקירה וגביית עדות מחלק מהמעורבים, אולם החקירה של השופט עצמו נמנעה מכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה לא אישר זאת.
במקביל לחקירה שנוהלה נגדו, המשיך השופט לדון בתיקי אלימות במשפחה, כפי שפורסם בעיתונות.
ישנם אף ציטוטים מפסיקותיו בעניינים אלו כפי שפורסם בעיתון "הארץ" (יום שישי 1.3.13):
"בית המשפט מצווה על ביעור נגע האלימות בכלל ובתא המשפחתי בפרט, ועליו להילחם מלחמה חסרת פשרות בנגע זה".
מאז הגשת התלונה ועד היום חלפו שלוש שנים, ורק היום היועץ המשפטי לממשלה הודיע שהחליט להורות על חקירה באזהרה של השופט החשוד בהכאת ילדיו, וזאת לאחר לחץ תקשורתי נרחב.
לא נותר אלא לשאול את השאלה ששאל אברהם את אלוהים, כשערך איתו דיון על צדק במשפט ותהה כיצד יתכן ששופט השופט את כל העולם - לא יעשה צדק במשפט:
"הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!"
(בראשית י"ח 25)
