תפילה
אם הייתה לי רק תפילה אחת שהייתי יכולה להתפלל, התפילה הזו הייתה: אלוהים חסוך ממני את הצורך באהבה, קבלה והערכה" קטי ביירון.
"אם הייתה לי רק תפילה אחת שהייתי יכולה להתפלל, התפילה הזו הייתה: אלוהים חסוך ממני את הצורך באהבה, קבלה והערכה" קטי ביירון.
המשפט הזה משקף את כל הסיבות למחלות, הבעיות והמתחים הנוצרים ומתהווים בחיינו, אך באותה העת ממש משקף גם את המנגנון הפנימי הטבעי המפעיל אותנו.
במאמר הזה אתרכז ב-3 דברים עיקריים:
•1. השוני בין אדם לאדם
•2. הדבר המאחד ומלכד בין כולנו (אמון , קבלה ומתן מרחב)
•3. הנתיב הפתוח להתנהל עם שניהם גם יחד ולהפיק את המרב על מנת לחיות באהבה, קבלה והערכה בדרך הבטוחה והמאתגרת כאחד.
אם נשאל את השאלה:
מה נותן בנו חיים בחיים הללו, תיווכחו שכל הנתיבים ,השבילים והדרכים מובילים לצימאון לממש את: האהבה, הקבלה והערכה בחיינו, ובחסרונם נאבד עניין, נסבול ונצלול לאבדון.
מדוע לדעתכם כל הבריאה האנושית כולה שואפת באופן מתמיד למלא את הצורך הזה, או לחילופין מה קורה כאשר הצורך הנ"ל איננו ממומש?
התשובה פשוטה:
התאחדות ל"אחד", וכשאיננו מתאחדים (כועסים ורבים) אנו נמצאים ומייצרים סבל. מדוע ולמה נוצר הסבל? כדי להעיר אותנו לדרך הנכונה, והדרך הנכונה תמיד תתבטא דרך אורך - רוח, סבלנות, אהבה, קבלה והערכה.
דרך הריחוק והכעס שמייצרים את הסבל והתסכול אנו יכולים להבין איך לתקן עצמנו, להבין מה חסר בנו, במה להתמקד ולמה לשאוף, דרך התהליך הזה אנו נפתחים לפעול מתוך מערך הייחודיות הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו (הפוטנציאל המלא) ובכך יכולים להגיע לפתרון המדויק ביותר לנו ואז תגיע התרופה: סליחה עמוקה הנפתחת ליכולת קרבה, חיבור ואהבה.
בעצם אנו לומדים "על בשרנו" שלכל אחד ואחת יש את הייחודיות שלו/ה ושלעולם איננו יכולים לגלות אותה מלבד להיות בהקשבה מלאה לה, מה שמחייב אותנו להיות קשובים לאחר ולא להכתיב לו את מערך הציפיות שלנו, המוכתב מהצורך האגואיסטי בתוכנו בצורה אוטומאטית: לשנות את כולם לטובתנו האישית.
השאיפה המתמדת שהבריאה רוצה להשיג לשלמותה היא קשר רציף בין ברואיה, ולכן שימו לב שקשרים יכולים להתקיים בשני אופנים שונים: אופן חיובי או אופן שלילי. הקשרים אותם אנו מקיימים (לטוב או לרע) תמיד יהיו מדויקים למערך ההתפתחותי הפנימי בו אנו מצויים. כלומר אין סבל שהוא לשווא, כל סבל בא להעבירנו שיעור וכשנצליח בו הוא יחלוף כלא היה.
מתוך הדברים הללו אנו מבינים שקשר יכול גם להיות מנוהל אחרת מהצורך האוטומטי האגואיסטי, הוא יכול להתקיים מתוך קבלת השונה, להבינו לעומקו ולראותו כמהות שיש לה עצמאות חשיבתית והבנתית ייחודית לה, מתוך יכולת שכזו נאפשר לאדם ממולנו מרחב חשיבה עצמאי ורחב ומכאן גם תתפתח מערכת האמון בינינו.
כל מה שגורם לנו כעס בא כדי שנעבור מכשול וקושי ונמצא פתרון והפתרון במידה ויהיה טוב ונכון, נרגיש דרכו רווחה פנימית ואהבה, כשנפעל נכון נרגיש שייכות ושלמות והדרך תמיד תהיה פתוחה להתפתחות נוספת.....
כאשר הצורך הנ"ל לא ימומש (של שאיפת הבריאה לאיחוד )נרגיש תקיעות, מרירות, כעס ותחושת החמצה גדולה ובדידות, נרגיש שאין אנו מסוגלים לתפוס רגעים של אושר ההולכים וגדלים לממדי שעות, ימים ואפילו תקופות ארוכות עד אינסוף.
מתי נרגיש את 3 הסעיפים מתקיימים בנו מאוד חזק ובמיידי?
נכון, בהתאהבות הדדית נחוש זאת ונהיה כמעופפים. בהתאהבות בן הזוג שמולנו משקף לנו את הדברים הטובים בנו, ולכן אנו מרגישים מלאות, חיוניות ויפים ונחיה בצימאון לאותה תחושה נפלאה.
במאמר הזה תבינו שאפשר להגיע לאושר הנכסף גם ללא הצורך הכ"כ עמוק של ההתאהבות ובכך לאפשר לעצמנו חיים בטוחים ומלאים גם כשההתאהבות הפכה למקום אחר, של סביבה בטוחה ותומכת במקרה הטוב.
כשאני אוהב את עצמי = יאהבו אותי
כשאקבל את עצמי באהבה עם כל מה שקורה לי במציאות = יקבלו אותי בברכה
כשארגיש שאני מעריכה עצמי על הדרך, המעשים והתוצאות של חיי = הסביבה תשקף לי זאת בהערכתה אותי.
וכל אלו מתגשמים באופן התפתחותי וטוב רק וכאשר אבין שנולדתי לעולם הזה לממש עוד ועוד את הפוטנציאל האינסופי הגלום בי כגרעין השוכן בתוכי ורוצה בשאיפה מתמדת לצאת עוד ועוד לאוויר העולם.
מתי אני באמת אוהב את עצמי? מתי באמת אקבל עצמי? מתי אעריך אותי?
כאן כל אחד מאיתנו יכול לענות הרבה מאוד דברים, ובדרך כלל הם יבואו ממקום "החוסר", וזה בסדר ונכון, אך אני מתכוונת ל"אמת" העמוקה ביותר, אותה אמת שמניעה אותנו באופן מתמיד ללא מנוחה:
כאשר אצליח לגלות באחר את יופיו הפנימי, כאשר אקבל את מי שסביבי בידיעה שזו דרכו ולכבד אותו בה, וכאשר אצליח להעריך כל אחד באשר הוא, לראות את הנקודות הטובות בו , רק אז ארגיש שלמות, חיבוק וחום ואדע שאני בדרך הנכונה, המבטיחה....
מה הן אותן "תכונות רעות" שאני מבקרת בהן את סביבתי? אלו בדיוק התכונות "הרעות" שיש בתוכי ולא תיקנתי אותן (מדחיקה, מכחישה....עד חוסר יכולת אפילו לזהות זאת).
אתמול סיפרה לי חברה שהיה ריב גדול בינה לבין אחיה, הוא הכה אותה וכל השכנים שמעו, היא הייתה מבוישת מאוד ולא מצאה לעצמה מקום....שאלתי אותה מה הצית אותו? סיפרה שהיא רק אמרה לו המון דברים, מה עליו לעשות ואיך הוא לא שווה שום דבר....כמובן שכאן ידעתי את התשובה, והיא (התשובה) תמיד תהיה בחקירה: מה היא לא מבינה? שהוא לא כמוה, לא חושב ולא מתנהל בדרך של ראייתה את הדברים, והיא דרשה ממנו משהו שהוא לא מסכים לו, היא לא כיבדה זאת....ובזאת לא כיבדה את עצמה מולו, אבל יש כאן עוד שיעור: מה הוא משקף לה? ממה היא פוחדת? באיזה מקום היא נמצאת שהוא מזכיר לה זאת ? ועוד ועוד....
לסיכום:
כל דבר הקורה לי/לנו/לכם הוא מדויק, הוא קורה בהתאם למקום ההתפתחות בו אנו נמצאים, אין דבר כזה חוסר דיוק, לכולם יש שיעור, לכל הנוגעים בדבר, לכן אין אשמים, יש רק הבנה, תבונה ומעשה בהתאם לדרך הפרטית, וככל שהמעשה יהיה טוב יותר ונכון (בהתאם לפיתוח הפוטנציאל המלא), כך נרגיש מורווחים ונעלה לשפע החיים הטובים.
כשנלמד להקשיב הקשבה עמוקה לאחרים נגלה הבדלי תפיסה בלתי נתפסים כמעט, נבין שבכל אחד מאיתנו יש ייחודיות וקסם, ויחד עם זה לכולנו צורך בסיסי שווה: להיות קשורים ומחוברים זה לזה.
נבין שאנו נקודה קטנה על פני האדמה ועם זאת נקודה ענקית בפני עצמה שרוצה להיטהר ולהתנקות
מאחלת לכולנו סופ"ש נפלא ומבורך, ושנמצא תמיד עוד ועוד אהבה שתגדל לממדים של אושר אינסופי
באהבה רבה שלכם דליה אלעזר
ליצירת קשר 050-7577096
ניסיון טיפולי רב שנים ברפואה סינית ובתדרי אנרגיה "אהבה רבה", טיפולים אישיים, יצירת מפות מהות אישיות, סדנאות, מדיטציות מודרכות, הרצאות ופעילויות קבוצתיות מוזמנות.