מזון למחשבה // הרי את מקודשת לי בענן של עשן
ריחות עשן הסיגריות התערבבו עם ריחות מנות הפתיחה. אנשים לבושים יפה, שבוודאי הקפידו להתבשם לאחר המקלחת, נשמו ונשפו סירחון של סיגריות כאילו היה זה לפחות בלון חמצן.
הכל התחיל בחתונה שהוזמנו אליה. לבשנו את מיטב מחלצותינו, מילאנו את טנק הדלק וניפרדנו לשלום ממאות שקלים, כל זה כדי לשמח חתן וכלה. האמת שבאמת התרגשתי. חתונת בן של חברים טובים. ההזדהות עם החברים הייתה בעיצומה. איזו נחת זו להורים לראות איך משפחתם מתרחבת וגדלה. הבן מביא בת זוג, הבת מביאה בן זוג, נולדים הנכדים ולפתע הקן שהתרוקן, מתמלא בצהלות נכדים וחיוכים מדושני עונג שרק סבים וסבתות מסוגלים להפיק.
הגענו לגן האירועים המעוצב לעילא ולעילא, התאורה, המוסיקה , אפילו מזג האויר חייך אלינו. עד שנכנסנו והסתובבנו בגן.
ריחות עשן הסיגריות התערבבו עם ריחות מנות הפתיחה. אנשים לבושים יפה, שבוודאי הקפידו להתבשם לאחר המקלחת, נשמו ונשפו סירחון של סיגריות כאילו היה זה לפחות בלון חמצן. השתדלנו לקחת את המנה שלנו ולמצוא פינה שקטה שבה אפשר לשבת, אך כל הפינות הללו התבררו כפינות עישון.
הכרוז הזמין את כל האורחים לאזור החופה ועוד מעט שיר החופה כבר התנגן. מיהרנו כמו כולם להתקרב, כדי לחוות יחד עם בני הזוג המאוהב את הרגע המקודש של האיחוד, ולא האמנו למראה עינינו. השביל עליו עמדנו הוצף בריחות עשן הסיגריות, כשהמעשנים לא בחלו אפילו ברגע המכונן הזה לעסוק בפעילות האובססיבית של העישון.
לא היה טעם להתחיל מלחמות של אורחים באורחים ולהשבית שמחה, לפחות מצדנו. בנסיעה הביתה נגמלה ההחלטה בליבי. הפעם לא אשתוק. הפעם אתלונן.
באינטרט ישנו אתר מצוין של עמותת אויר נקי ושם יש עידכונים של כל החוקים האחרונים שיצאו בנושא. באתר מפורט איזה טופס יש למלא וכן כתובות לשליחת התלונה, כשהעיקרון הוא שהכתובת לאכיפת החוק היא העיריה או המועצה המקומית שהאזור נמצא בשיפוטה.
לא התעצלתי, מלאתי את הטופס ושלחתי ואכן לאחר שבוע התקשרו אלי מאותה מועצה מקומית ודווחו לי שהנושא טופל. נשלחו פקחים לגן האירועים, ניתנו הנחיות לתליית שלטים, סילוק המאפרות מהאזורים הציבוריים והטלת האחריות על בעלי האולם למנוע מצב בו אנשים מעשנים בשטח הגן.
הייתי מרוצה מעצמי, אני מודה. הרגשתי שסוף סוף פעלתי כמו שאזרח צריך לפעול, ולא הסתפקתי בקיטורים וחוסר מעש.
לא מכירים את החוק
כמה עצובה הייתי לגלות, שבוע אחרי, שגם בעירי מודיעין, החוק לא נאכף. במפגש חברים בקניון, אישה שעישנה בשטח בית הקפה בו ישבתי (בחוץ) זכתה אפילו לקבל מאפרה מהמלצרית..
לא המלצרית ולא מנהל בית הקפה הכירו את החוק. המנהל אף הגדיל ואמר שאלו ההוראות שקיבל מהנהלת הקניון. כשהתקשרתי למוקד 106 הסתבר שגם הם לא מכירים את החוק וחשבו שאם זה מחוץ למבנה זה מותר וכשביקשו ממני לתת להם לבדוק את העניין חזרו אלי עם תשובה הזויה עוד יותר: "את צודקת. יש חוק כזה. אבל היום יום שישי ואין לנו פקחים בשטח לשלוח למקום".
בד"כ אני מסיימת עם השוואה לימי התנ"ך אבל הפעם, כנראה, אאלץ לוותר מהסיבה הפשוטה שהמנהג של עישון לא מוזכר, למיטב ידיעתי, בתנ"ך כולו. כנראה המנהג הזה הוא עוד שלב של הרס עצמי שהאנושות כל כך טובה בו. אולי לזה התכוון אלוהים כשקבע : "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח 21) ורק שישמור הבטחות ולא יביא עלינו איזה מבול מרוב יאוש...
הכותבת הינה מורה למחשבת ישראל ותנ"ך בתיכון. לבלוג של עינת: http://einatmizhar.wordpress.com
