חיים של חוסר נוכחות
העולם כולו מלא בגירויים ופיתויים המושכים אותנו למקום אחר - טוב יותר, זוהר יותר, קל יותר ואנחנו נסחפים. והדרך שלי לתרגל נוכחות היא יוגה. לגלישה באתר כנסו ל: www.sangayoga.co.il
היום החזרתי את בנותי מהגן ב-13:00 כדי לשבת ולאכול איתן ארוחת צהרים. ותוך שאנו יושבים לארוחת צהריים משותפת, תפסתי את עצמי מתחיל להתבונן במיילים השונים המופיעים לי באייפון. לחזור כל צהרים ולהוציא את הבנות שלי מהגן ולאכול איתן ארוחת צהרים היא לא החלטה מובנת מאליה.
הרבה יותר קל וזול שהן יישארו בגן עד ארבע ושאני אמשיך לעבוד. אולם בתפיסתי החינוכית, יש חשיבות רבה לנוכחות שלי כהורה עם בנותי. אני מאמין שכל רגע שאני משקיע כרגע בנוכחות עמן עוזר לי לטמון את הזרעים הנכונים עבור תהליך הצמיחה שלהן. עבור מערכת היחסים שלנו כמשפחה. ומשום כך שווה לי לעשות את המאמץ של להפסיק יום עבודה באמצע, להוציא אותן מוקדם מהגן, לאכול איתן ארוחת צהרים יחד, ולהשכיב אותן לישון בצהריים.
אז איך ייתכן שבסוף כל זה מצאתי את עצמי יושב ומתבונן במסרים המחכים לי במייל? העולם כולו מלא בגירויים, פרסומות, פיתויים המושכים אותנו, את המודעות שלנו למקום אחר. טוב יותר, זוהר יותר, קל יותר, עשיר יותר, בעיקר "יותר". ואנחנו נסחפים. ההיסחפות הזאת מייצרת המון מתח, תסכול, אכזבות, חוסר שביעות רצון לחיים שלנו. כי הם לא "יותר".
ההיסחפות הזאת לעולם לא יצרה לי ולו רגע אחד של אושר. רגעי אושר אני חווה רק כשאני נוכח בהווה עם מי שאיתי. למשל עם הבנות שלי. ומה שאני עושה כרגע, ומה שאני אוכל עכשיו, ומה שאני מייצר, אושר נחווה רק במצב של נוכחות.
הדיאלוג הזה בין עולם המושך אותנו החוצה שגורם לנו לא להיות בנוכחות עם עצמנו, לבין הרצון לאושר שיכול להתקיים רק כשאנחנו נוכחים, הדיאלוג הזה מקבל אצלי מענה מרכזי אחד. אני מתרגל. כל יום אני מתרגל נוכחות. הדרך שלי לתרגל נוכחות היא יוגה. זאת דרך שמדברת אל גופי, אל נשמתי.
כל יום לתרגל. להרגיש את הגוף. את האצבעות, את הידיים, את הרגליים. כל יום לתרגל. להרגיש את האוויר שזורם מעצמו. כל יום לתרגל. להיות בנוכחות כשהדפוסים עולים, כשהמחשבות חולפות, כשהמתחים נבנים. כל יום לתרגל. להיות נוכח ברגעים של שמחה ושל אושר. שיהיה לכם יום מלא נוכחות.
אורי ארבל הוא מורה ליוגה והבעלים של מרכז סנגה יוגה במודיעין.
לגלישה באתר הבית כנסו: www.sangayoga.co.il
