הכוח המניע שלנו
איך היו נראים החיים שלנו, אם היתה בידינו מערכת הפעלה? לו היה בידינו אותו סוד, שיאפשר לנו להניע אותם, לכיוונים אותם אנו רוצים ועליהם אנו חולמים.
איך היו נראים החיים שלנו, אם היתה בידינו מערכת הפעלה? לו היה בידינו אותו סוד, שיאפשר לנו להניע אותם, לכיוונים אותם אנו רוצים ועליהם אנו חולמים. לכולנו יש חלומות ורצונות ששואפים להתגשם. אנחנו יודעים מה יעשה לנו טוב אנחנו רוצים לעשות לעצמנו את הטוב הזה אבל איכשהו- זה לא קורה. אנחנו דוחים את אותו רצון עוד ועוד וברוב המקרים לא מבינים את הפרדוקס הזה: איך זה שאנחנו יודעים מה יעשה לנו טוב ולא עושים אותו? לעיתים אנחנו מתרצים את הדבר בפירוש רציונאלי שמסביר לנו למה אנחנו לא יכולים, או מדוע התקופה הזו שאנו נמצאים בה כרגע, היא לא הזמן הנכון וכדאי לנו לחכות לזמן נכון יותר.
אם נהיה כנים עם עצמנו, אנחנו כבר יודעים מניסיון העבר, שהזמן ה"נכון" אף פעם לא מגיע. כל הזמן ישנו תירוץ אחר שמתחלף וכולם הגיוניים ומשכנעים אותנו שהכל בסדר. כך אנו נשארים משוכנעים ומצוידים בארסנל של תירוצים וסיבות מדוע לא לעשות את מה שאנחנו מאוד רוצים לעשות. אבל, לצד כל זה, מופיעה תחושת תיסכול. חוסר המימוש מביא לכאב רגשי, ותבנית ההתנהגות הזו יכולה להמשך חיים שלמים, עד אשר אנחנו מגיעים לנקודה שנמאס לנו! אנו לא מוכנים עוד לחיות במצב של חוסר מימוש וביזבוז חיינו. לפתע, אנו מקבלים את הכוח להדוף את כל המעכבים למיניהם ולנוע על עבר ההגשמה והמימוש העצמי.
זהו תהליך טבעי שאם מתמזל מזלנו אנחנו נחווה אותו. עם זאת, אין צורך להמתין שהוא יקרה. ניתן להביא את עצמנו ליצור את המציאות המתאימה כדי שנוכל מתוך מודעות להניע את החיים שלנו לעבר השאיפות והמטרות של נו. ואת זה ניתן להשיג על ידי ההבנה של החוק של הכאב והעונג .
הכאב והעונג
כל פעולה משמעותית שאנחנו עושים מונעת על ידי מנגנון "הכאב והעונג". בין אם התוצאה של הפעולה רצויה או לא, הכוח המניע את הפעולה הוא הכאב והעונג . החוק ההישרדותי של הגוף מונע מאיתנו לחוות כאב ודוחף אותנו להעדיף עונג והנאה. לכן, נרצה להימנע באופן אינסטנקטיבי מכל פעולה בחיים שמקושרת לכאב, ונימשך כמו פרפר לאש, לכל פעולה שיש בה עונג. למה אני מתכוון? נניח שאני רוצה לרדת במשקל. אני מתכנן שהחל מיום א’ הקרוב אתחיל בשמירה קפדנית על האוכל שלי, אעסוק בספורט ואכנס לאורח חיים טוב ובריא.
מלא התלהבות אני יוצא בהצהרות על הכיוון החדש שאני הולך אליו ומלא בתקווה אני מחכה ליום ראשון הקרוב. יום ראשון מגיע ואני ממשיך את שיגרת חיי התחלת הספורט נדחתה במעט כי ..... היה יום חם במיוחד... כי בעצם הנעליים לא ממש מתאימות להליכה או כי .... (מלאו את החסר). בנוגע לתזונה- בדיוק גיליתי שחסר לי מרכיב מסויים במקרר אז רק הבוקר אוכל את מה שאני רגיל לאכול וממחר אתחיל שוב. הערב מגיע ואני נזכר שהוזמנתי לאירוע אני יודע שאירוע זה זמן לפיתויים אך מבטיח לעצמי שאתאפק ואשמור על המטרה שהצבתי לעצמי.
אני מגיע לאירוע ומתחיל להסתנוור מהריחות ומהמאכלים ומדי פעם מסתכל על החוגגים שטועמים מכל הבא ליד ונהנים מכל הטוב. אני מסתכל עליהם ואומר לעצמי שבחרתי יום ממש גרוע להתחיל את התהליך. אחרי הכול- כמה אירועים כבר יש בחיים? אז עכשיו רק אטעם מזה ומזה וזהו כך עובר לו הערב בטעימות. בסופו אני מוצא את עצמי באוטו מלא וכבד אחרי החגיגה הקולינרית.
זה הזמן שבו מגיעות המחשבות המטרידות: עוד פעם נכשלת, הבטחת לעצמך שתשמור , נראה שאתה לא יכול לבד- קשה מאוד לרדת במשקל. אולי בכלל אדחה את כל העניין עד שאתחזק, כי זה לא עובד בשבילי עכשיו . כך מסתיים לו פרוייקט פריצת הדרך עוד לפני שהתחיל, ואני כדי לשכנע את עצמי שזה בסדר ולא ממש לכאוב את כישלוני, אומר לעצמי: לא נורא. בקרוב אצליח אני רק צריך להתחזק ולמצוא את השיטה המיוחדת שמתאימה לי.
אז מה קרה כאן ? התקבלה החלטה שהתוצאות שלה בהחלט רצויות -ירידה במשקל כניסה לכושר גופני, שיפור רמת האנרגיה ובעקבות כך גם מצב הרוח שלי. התמונה נראת מבטיחה אז למה בכול זאת הפעולה לא צלחה ? התשובה היא כמובן- מנגנון הכאב והעונג. המניעה מהמזונות האהובים עליי נחווית בגוף ככאב. ההימצאות באירוע ומניעת המאכלים הטעימים נחווית גם כן ככאב. אכילת המזונות האהובים עליי =עונג. היציאה לספורט בבוקר מקושרת למאמץ זיעה עיפות = כאב.
אובדן הזמן הפנוי לשבת עם הכוס קפה ולקרוא עיתון =כאב. לכן- אי יציאה לספורט היומי = זמן פנוי = עונג. האינסטנקט הראשוני הואמ כאמור להימנע מכאב ולדבוק בעונג. לכן המערכת הפנימית דוחה את רעיון השינוי שהוא שווה ערך לכאב, ונשארת במוכר -בעונג . נכון שלאחר הפעולות האוטומטיות האלה יהיה תיסכול על המצב של עודף המשקל, מהעייפות המתמדת ומהתחושה שאין את הכוח לעשות את מה שרוצים ותמיד חווים כישלון.
שינוי החיווט
יחד עם כל זה, יש דרך שבה נוכל לרתום את מנגנון העונג והכאב כדי שיעבוד עבורינו ולא אנחנו עבורו. דרך זו קשורה בשינוי אופן החשיבה על כאב ועונג, ושינוי התפיסה לגביהם. למשל: אם אני רוצא לרדת במשקל עליי לאהוב מאוד את התוצאה של להיות במשקל הרצוי ולקשר סבל וכאב להישארות המצב הקיים. מכיוון שהאינסטינקט הוא לברוח מכאב, כל פעולה שתקרב אותי לעבר המטרה של ירידה במשקל תתפס כפעולה שנותנת עונג ומעלימה כאב. כך, אם ויתרנו על העוגה, הוויתור ייתפס ככיף, מכיוון שהוא מקרב אותנו לעבר העונג של המשקל הרצוי, ובמקביל מרחיק אותנו מהסבל שבו אנחנו נתונים, בגלל המשקל הקיים.
בדרך זו, אנו בעצם מחווטים מחדש את החיבור בין עונג והנאה למטרה אליה אנחנו רוצים להגיע, ואת הכאב למצב שבו לא נצליח להגיע אליה ונישאר במקום. אנחנו למעשה רותמים את אחד הכוחות החזקים ביותר שנמצאים בתוכינו ורק ממתין שנשתמש בהם לתועלת ולהתפתחות שלנו. יש בתוכינו המון כוח. הכוח הזה יכול להיות מכוון לכל מטרה שנבחר. לאיזה כיוון אתם רוצים לכוון אותו? בטור הבא אפרט את הדרכים ליצור את אותו חיווט מחדש בין עונג וכאב.
הכותב הינו - מטפל מומחה ברפואה סינית דיקור וצמחי מרפא Dipl.ac.&c.h. מרכז "היגאיה"- פארק המים רעות.
