היכן אתה מזהה ”תהום” בחייך?
מתוך המאמר "הקפיצה הגדולה של בנימין נתניהו" (הארץ, יוסי ורטר, 24/4/10)
מתוך המאמר "הקפיצה הגדולה של בנימין נתניהו" (הארץ, יוסי ורטר, 24/4/10):
"מנהיגינו הרבו לתת קולם בזמר בחג העצמאות הזה. הם שרו בבית הנשיא, הם שרו ברחבת משכן הכנסת, הם לא הפסיקו לשיר. בפרפרזה על ההלצה הישנה, כמה מהם היו צריכים לספוג סטירת לחי: עם גיליון ציונים כזה הם עוד שרים? למחרת הם התעוררו עם תחושת ההנגאובר המוכרת של "אחרי החגים", רק כדי לגלות ששום בעיה לא נעלמה לה בחסות עשן המנגלים. הכול עדיין כאן, שריר וקיים, מכביד ומעיק.
נתניהו, שערב יום העצמאות ה-62 בחר להתראיין דווקא לרשת האמריקאית ABC, נדרש שוב לעסוק בתשובת ישראל לדרישות שהציג לו הנשיא, ברק אובמה. נגמרו התירוצים. אין יותר ימי זיכרון וימי שואה. עוד יומיים, שלושה, ארבעה, הוא יהיה חייב לעשות את מה שהוא לא אוהב, ולהכריע.
אם להתרשם מהדברים שאמר ל- ABC בעניין הבנייה בירושלים, כמו גם מן הפרסום אתמול ב"וול סטריט ג’ורנל", נתניהו כבר בחר: הוא ממשיך עם הקואליציה הנוכחית. עם ישראל ביתנו, עם ש"ס - וגם עם הליכוד. הבוכהלטריה הפוליטית שלו פשוטה: מוטב לו לאבד את מפלגת העבודה במורד הדרך, ולחלק את תיקיה השמנים לפורשי קדימה, מאשר להיפרד משותפיו הטבעיים, אביגדור ליברמן ואלי ישי, ולהפוך לבן ערובה של ציפי לבני.
"אני לא מוכן להיות בידיים של קדימה", הוא אומר בבעתה, זיעה קרה על עורפו, למי שדוחק בו לעשות את הקפיצה הגדולה, הדרמטית. ייתכן שיבחר לעשות קפיצה קטנה, כזאת שתשאיר אותו בחיק הקואליציה הקיימת, שלשיטתו אין לו טובה ממנה, אך תזכה אותו בעוד כמה חודשים של שקט אמריקאי. העניין הוא, שתהום לא מומלץ לחצות בקפיצות קטנות."
כלומר, תהום חייבים לחצות בקפיצה גדולה...
ת’כלס.
- היכן אתה מזהה "תהום" בחייך?
- מהי "הקפיצה הגדולה" שאתה חייב לעשות כדי לחצות אותו?
בהצלחה.
כותב הטור - עמירם קאופמן - אימון אישי וארגוני