חיפוש
 
לדף הבית >>     גוף ונפש >>

אחדות וייחודיות בחברה הישראלית

 

אחדות וייחודיות בחברה הישראלית: הפרק שחסר באיגרת של משרד החינוך

 

QR קבלה לעם

מדינה שבה כל מספר שבועות קמה קבוצה אחרת וחוסמת את צומת עזריאלי במחאה על אי-שוויון זכויות, כזה או אחר, חייבת לעצור בין מחאה למחאה ולשאול שאלות. יהיו אלה יוצאי העדה האתיופית שחסמו בחודש שעבר את הכביש, נכים ששיבשו את תנועת הרכבות, ארגוני הנשים ששבתו על מקרי האלימות, צעדות שוויון, עצרות בכיכרות, ועוד. שלא נדבר על ריבוי המפלגות, השסע החברתי הישן-נושן שמעמיק והשיח המחפיר ברשתות החברתיות. בין אם מדובר בוויכוחים על רקע עדתי, בסכסוכים על רקע לאומי, או בפלפולים על רקע תרבותי – זעקת האחדות החברתית הולכת ומתגבשת.

סיסמאות פוליטיות נתפסות ריקות מתוכן למחרת יום הבוחר, ואמירות כוללניות בכלי התקשורת נתפסות כקלישאות נבובות בקרב הציבור. אך מעת לעת ישנן קריאות גדולות יותר. אחת מהקריאות היא איגרת ששלח לפני כחודש מנכ"ל משרד החינוך למורים ולמורות ברחבי ישראל, בתקווה להעצים את קול האחדות ולהטמיע אותה בקרב התלמידים.

"הנושא השנתי שנבחר לשנת הלימודים הנוכחית, הוא האחדות בחברה הישראלית", נפתחת האיגרת, "את האחדות הישראלית אנו רואים כמכלול לאומי חיוני של התנסות ושל לקח. ההתנסות מוכרת לכולנו. בכל פעם שבה נפרמה אחדותנו הפנימית, באנו על עונשנו הכבד והתפזרנו לגלויות. ובכל פעם שידענו להתאחד אל מול כל מכשול או אתגר, באנו על שכרנו ויצאנו מחוזקים מן המצר.

כשאנחנו משתמשים בשונויות בינינו להפריה הדדית, ולא מניחים להן לפצל אותנו, אנחנו כובשים את הפסגות הגבוהות ביותר. כשאנחנו נותנים לשונויות אלו להפריד בינינו, אנחנו עלולים לאבד את הכל. ונשוב ונזכיר, ללא לאות, עד כמה רב בינינו המאחד מן המפריד".

איגרת מעודדת, מפעימה ואכן נותנת תקווה. אך איך מיישמים זאת? איך לא נכשלים בפעם המי-יודע-כמה וחוטאים בפלגנות? על איזה יסוד מוצק ראוי לבסס את השקפותינו?

כדי להיות "חברה ישראלית מאוחדת" עלינו להכיר תחילה את השורשים שלנו. לפני כ-4,000 שנה פרחה בבבל ציוויליזציה גדולה ומפותחת. אחד ממאפייניה היה קשר חזק ותחושת שותפות גורל שחשו אזרחיה. אלא שגם בקרב תושבי קהילת בבל המגובשת גדל האגו – כוח הפירוד, והביא למערכות יחסים עכורות, לתופעות של ניצול, דריסת האחר ושנאה.

בחיפוש אחר מוצא פנו הבבלים לאברהם, חכם בבלי ידוע. והוא שטח בפניהם את עיקרי משנתו: "ריחוק והתבדלות לא יפתרו את הבעיה. כדי להיחלץ מהמשבר עליכם לחתור בצורה מתמדת לאחדות, כפי שתלמידיי ואני עושים בהתמדה ורואים ברכה בעמלנו. ’ואהבת לרעך כמוך’ הוא חוק היסוד, הבסיס לכל מערכות היחסים", הוא הסביר. "נכון, זה קשה, כי האגו מבדיל ומפריד בינינו, אך ברגע שתנסו להתעלות מעל מה שמפריד ולהתחבר, המאמצים האלה ימשכו אליכם השפעה חיובית מהכוחות הנסתרים שבטבע".

כאשר התחיל אברהם להפיץ את שיטת החיבור, התקבצה סביבו קבוצה בת אלפי תלמידים, שקראו לעצמם "ישראל", יָשָׁר-אֵל, משום רצונם לגלות את ה"אל" – כוח האחדות שבטבע. עם עזיבתו של עם ישראל את בבל, הוא ידע תקופה חיובית והרמונית במשך כאלפיים שנים נוספות. בתום תקופה זו פרץ שוב האגו והביא לפירוד עמוק יותר, ועם ישראל יצא ל"גלות" בת אלפיים שנה. מאז תקופת חורבן הבית, התפורר הקשר בינינו. כל פירוד שנוצר לאורך השנים, הצטבר ונוסף לחוסר ההדדיות שאנו חווים עד עצם היום הזה.

האחדות היא הסלע האיתן ביותר שאנו יכולים להיאחז בו, ועליה לשמש לנו כחוקה. חוק החיבור, אותו חוק טבע שגילה אברהם, הוא היסוד של חכמת החיבור, שהיא חכמת הקבלה. המקובלים הם אותם האנשים שהצליחו לממש את חוקי המציאות הנובעים מפנימיות הטבע. "ואהבת לרעך כמוך" הוא בסיסה של מורשת החיבור שהם הורישו לנו, מתוך ידיעה כי חיים הרמוניים יובילו אותנו לחיות בהתאמה לטבע.

מדינת ישראל של ימינו היא אוסף של "שבטים" או מגזרים, המאכלסים את אותה חלקת אדמה. רחוק מאוד מהתפקיד שייעדו לה המקובלים – מדינה שתפקידה להוות דוגמה ולהצעיד את האנושות לעתידה הטוב לחיבור, לשלום, לשגשוג ולשוויון מוחלט בין כולם. כאשר נממש את ייעודנו המקורי, הרעיון הרוחני יתפשט בעולם כולו.

לשום אדם, מיעוט, קבוצה, דת או עדה אין מונופול על חוקי הטבע. כבר בבבל העתיקה כלל עם ישראל שבטים שונים. לפי אותו עיקרון, גם בימינו יש מקום לכל מיעוט, מגזר או פרט להתקיים במדינת ישראל, כל עוד יקבל את תנאי היסוד: ערך החיבור בין בני האדם יוכתר כערך עליון. לכולם, ללא שום הבדל, חלק בישראל.

הרעיון הרוחני הוא מעל להבדלי הלאום, ההשקפה, המוצא, המעמד הסוציו-אקונומי או כל גורם מְפַלג אחר. איש לא יכפה על חברו אילו מנהגים לקיים או לא לקיים. מעל כל המנהגים, האמונות וההרגלים השונים יהיה עולם ערכים שלם הנובע מחוק הטבע שמנהל את המציאות – חוק החיבור.

תהליך כזה מצריך זמן. עד שיגיע הרגע שכולנו נחיה כך, ה"חלוצים" שעליהם הוטלה המשימה להתחיל במצווה של הקמת חברת מופת הם "צאצאי אברהם", קבוצת היהודים היחידה שיישמה בעבר מערכת יחסים כזו. יתר על כן, כל עוד היהודים מתרחקים ממימוש תפקידם, מתעוררת בתת ההכרה של מנהיגי אומות העולם הרגשה טבעית של שנאה כלפי עם ישראל. גילויי האנטישמיות שהולכים ומתרבים בעולם, מצביעים על כך שהצורך במימוש התפקיד שלנו – לבנות כאן חברת מופת ולהיות "אור לגויים" – הוא צו השעה.

הכרזה על שנה של אחדות חברתית בבתי הספר זו הזדמנות פז ליישם מהלך חברתי-חינוכי נרחב. מהלך שיתחיל להטמיע את הרעיון של חיבור כערך עליון, מעל לכל ההבדלים בינינו. לא נדרשים שינויים דרסטיים, עולם כמנהגו ינהג, איש איש ימשיך בחייו הפרטיים, אך לצד זה עלינו לפעול לחיבור בינינו, ולראות בכל מכשול הזדמנות נפלאה לערבות הדדית ולהעמקת החיבור. לאחר שנעלה לתודעה את סיפורו של עם ישראל, נוכל להתחיל ליישם מעט מכל זה, ולהתקדם לאיגרת הבאה, מתיאוריה למעשה.

 

 

הרב ד"ר מיכאל לייטמן מעניק מדי יום שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 96 ב HOT ובאתר "קבלה לעםkab.co.il .

כדי להתרשם ממפגש מבוא בחכמת הקבלה, צרו קשר: 1-700-509-209 או במייל info@kab.co.il.

רוצה לצ'וטט?
 
 
 
למה  mcity

למה mcity

יולי לב מתראיין בערוץ 13

יולי לב מתראיין בערוץ 13

 
 

זכויות הפציינט בעת רשלנות רפואית

תושב העיר פונה לעו”ד ניסן מנו, מנהל פורום בתחום רשלנות רפואית ונזקי גוף, בשאלה:”ניסן שלום. הייתי בטרם בגין כאבים חזקים באוזן ובלסת. נאמר לי שיש לי דלקת באוזן. לאחר מכן התגלה שבכלל זה נובע מעומס על הצוואר שהשליך על הלסת ויצר שם מעין דלקת וטופלתי בפיזיותרפיה. האם זה נחשב לרשלנות מצד הרופא שבדק אותי בטרם והביא לי טיפות אנטיביוטיות לאוזן שבכלל לא היה בהן צורך. במידה וכן מה עושים, זה קרה לפני מס` חודשים”. לתשובת המומחה- כנסו...

מהו סעיף 26 לחוק הירושה ולמה חשוב להכירו

 

צוואה היא האמצעי המשפטי הטוב ביותר מבחינתו של אדם להורות כיצד הוא מעוניין לחלק את רכושו עם הליכתו לבית עולמו. מדובר במסמך משפטי מחייב המבוסס על כיבוד רצון המת המהווה לדברי כבוד הנשיא בדימוס, אהרון ברק, ”חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית” וכן ”עיקרון ידוע של המשפט העברי לפיו מצווה לקיים את דבר המת”. להמשך קריאת המאמר של עו”ד גילה עיני, מומחית לדיני משפחה, גישור ועוד, כנסו...

החלקה באולם אירועים- מי ישלם פיצויים?

 

תושבת העיר פונה לעו”ד ניסן מנו, מנהל פורום בתחום רשלנות רפואית ונזקי גוף, בשאלה: ”שלום רב, הייתי בחתונה של חברתי הטובה והחלקתי בשירותים בגלל שהרצפה הייתה רטובה. עקב כך שברתי את הרגל. האם במצב כזה ניתן לתבוע ואיך מתנהל התהליך, תודה”. לתשובת המומחה- כנסו

 
 

 

 

יש לי שאלה לגדי ברקאי
כל מה שקורה בעיר באנר הדר

 

מדורים